לא רק איפה שיש אשפה: הפסיקה החדשה על תשלום הארנונה

בית המשפט המחוזי דחה ערעור של חברה פרטית בתחום הנדל"ן וקבע כי אתר פסולת יחויב בארנונה גם כאשר השימוש בפועל נעשה רק בחלק ממנו. השופט קבע כי יש לראות באתר כמכלול אחד ולא לחלקו לשטחים נפרדים.

הערעור הוגש על ידי החברה לבית המשפט המחוזי מרכז נגד החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה של המועצה האזורית חבל יבנה, אשר דחתה את השגתה ביחס לחיובי ארנונה לשנת 2022. הערעור עסק באתר פסולת בשטח של כ־150 דונם, שסווג על ידי המועצה כ"קרקע תפוסה לאתר אשפה". בנוסף חויב שטח של כ־450 מ"ר בתעריף אחר, תחת סיווג של "חניון פתוח".

החברה לא השלימה עם החיובים וטענה כי לא נעשה באתר שימוש לצורך הטמנת פסולת, בין היתר משום שלא היה בידיה רישיון עסק לכך. עוד טענה כי אין לראות בכל השטח אתר אשפה אחד, וכי יש לבחון את השימוש שנעשה בפועל בכל חלק מהשטח.

המועצה האזורית חבל יבנה טענה, באמצעות עורכי הדין עפר שפיר ותהילה הלפרט ממשרד עפר שפיר ושות', כי החברה החזיקה באתר והייתה בעלת שליטה מלאה בו, וכי האתר כולו מיועד לשמש להטמנת פסולת.

לטענת המועצה, אין לבחון את הפעילות בפועל בכל נקודה באתר בנפרד, שכן ההכנות, קבלת ההיתרים, עבודות השיקום והטמנת הפסולת הם שלבים שונים בפעילותו של אתר אשפה אחד. המועצה הדגישה גם כי האתר כולו מגודר באופן שמונע כניסת גורמים זרים, וכי החברה ביצעה בו פעולות שיקום והטמנת אזבסט. באשר לשטח החניון, טענה המועצה כי מדובר בטענה חדשה שלא הועלתה במסגרת ההשגה הראשונית, ולכן אין מקום לדון בה.

השופט דחה את הערעור וקבע כי אין עילה להתערב בהחלטת ועדת הערר או במסקנותיה המשפטיות. בית המשפט נתן משקל לכך שחברי ועדת הערר ביקרו באתר, התרשמו ממצבו ומאופן השימוש בו, ורק לאחר מכן קבעו כי לחברה קיימת שליטה והחזקה ממשית בשטח. עוד קבע בית המשפט כי יש לבחון את האתר כמכלול אחד ולא לחלק אותו לחלקים נפרדים כפי שביקשה החברה.

בהחלטה הובהר כי גם חלק שבו הסתיימה הטמנת הפסולת ממשיך להיות חלק מאתר אשפה, כל עוד הפסולת מוטמנת בו. בנוסף נקבע כי עצם גידור האתר מחזק את המסקנה בדבר ההחזקה והשימוש בו. ביחס לחניון נקבע כי ועדת הערר צדקה כשקבעה שמדובר בטענה שלא הועלתה במועד, ולכן אין מקום להתערב גם בקביעה זו.