כבר ב־9 באוקטובר 2023, יומיים בלבד לאחר הטבח הרצחני שפתח את המלחמה, סיימון לא הצליח להישאר אדיש. מביתו שבניו ג'רזי החל היהודי־אמריקאי בן ה־35 לחפש דרכים מוחשיות לעזור. זה התחיל בתרומות ציוד למשפחות העוטף שנפגעו ופונו מבתיהן, אך מהר מאוד הבין שצ'ק מרחוק אינו מספיק. חודש לאחר מכן, בנובמבר, הוא נחת בנתב"ג – לא כתייר, אלא כחמ"ל אספקה של איש אחד, חמוש בעשרות תיקים, בגדים, ביגוד טרמי וציוד שיועד ישירות ללוחמים בשטח ולצוותים הרפואיים בבית החולים ברזילי באשקלון.
מאז אותה נחיתה ראשונה, הפך סיימון לאחד מעמודי התווך של התמיכה האזרחית בשטח. היקף הסיוע שהוביל חצה את רף ה־300,000 דולר, כשהדגש עבר במהרה לצרכים המבצעיים המדויקים ביותר של הלוחמים.
במקום לחלק ציוד ולשוב לשגרת חייו בארה"ב, בחר סיימון להישאר ולהתייצב במקומות הקשים ביותר. הוא הצטרף למתנדבי זק"א וירד לאזור נתיבות ולעוטף עזה. במשך שבועות ארוכים עסק בסריקת שרידי כלי הרכב שנפגעו ב־7 באוקטובר, באיסוף ממצאים ובניקוי הזירות – עבודת קודש קשה ומטלטלת פיזית ונפשית.
המפגש הבלתי־אמצעי בזק"א חיבר אותו ישירות למשפחות הלוחמים, ומשם הדרך לקווי העימות הייתה קצרה. בדצמבר 2023 כבר תועד בקיבוץ חניתה שבגבול הצפון, תחת איום ירי ישיר, כשהוא חובש קסדה ולובש אפוד מגן, לומד מקרוב את מחסורם של החיילים המוצבים במוצבים הקדמיים.
עם התארכות הלחימה זיהה סיימון את הצרכים הייחודיים של כוחות השריון. בשנה האחרונה מיסד שותפות שוטפת עם עמותת "ברק" של חטיבה 188. הוא החל לספק לפלוגות הטנקים כלי עבודה חשמליים כבדים לתחזוקת הכלים, גנרטורים וציוד טכני ייעודי שמסייע לשמור על רציפות תפקודית תחת שחיקת הקרב.
במקביל לעבודה עם השריונרים, נרתם סיימון לאחד האיומים המתפתחים והקטלניים במערכה: כלי הטיס הבלתי מאוישים. הוא החל לפעול מול גורמים טכנולוגיים כדי לאתר, לקדם ולממן פתרונות מתקדמים להתמודדות והגנה מפני רחפנים עוינים עבור הכוחות הפועלים בתוך הרצועה ובגבול הצפון.
המחויבות יוצאת הדופן הזו אינה מקרית; היא נשענת על שורשים היסטוריים עמוקים. סיימון הוא נכדו של ניצול מחנה ההשמדה אושוויץ, שגדל על מורשת השואה וההכרח בקיומו של כוח מגן יהודי עצמאי.
אולם הקשר המשפחתי לאדמת ישראל עמוק אף יותר: לפני כ־175 שנה, עוד בטרם קמה המדינה, פעל אחד מאבות משפחתו לסייע לקהילה היהודית בירושלים ואף שלח עבורם רובים קטנים להגנה עצמית מפני פורעים. כמעט שתי מאות לאחר מכן, החוט ההיסטורי נמשך – הפעם עם אמצעים טכנולוגיים מודרניים, אך עם אותה המטרה בדיוק. התרומות של סיימון אמנם נמדדות במאות אלפי דולרים ובטונות של ציוד, אך בעיני הלוחמים בשטח, הערך האמיתי טמון בנוכחותו: אדם שבחר לעזוב את הנוחות של ניו ג'רזי, לרדת לבוץ של עזה ולגבול הצפון, ולהישאר לצידם ככל שיידרש.
התרעות פיקוד העורף