אל תתנו לגרזן להטעות אתכם: נטפליקס בנתה פה מפלצת

העונה הרביעית והנועזת באנתולוגיית הפשע המצליחה של ריאן מרפי ואיאן ברנן בנטפליקס, מסמנת את נקודת השיא הפרועה ביותר של הסדרה. כזו שלא מפחדת לפרק את חוקי הז'אנר ולהתייצב בגאון לצד האיכות המהפנטת והמצמררת של עונות העבר ובכך, אני מתכוונת יותר לעונה של ג'פרי דאהמר מאשר לאלו על האחים מננדז ואד גין. עונה זו, שמספרת את סיפורה של ליזי בורדן הצעירה (שכנראה רצחה את אביה ואמה החורגת בעשרות מכות גרזן) מתחילה באופן קצת צולע. קשה לצלוח את הדקות הראשונות רוויות הזוועה והדם. עולה התהייה האם עונה זו המתמקדת בנשים רוצחות מנסה לבסס את עולמה דרך ויזואליה זולה של קטעי הרצח בגרזן משנת 1892 המוצגים בגרפיות קיצונית, כשבין לבין נשזרים קטעי מיניות שנחווים כמו ניסיון מאולץ לייצר פרובוקציה לצופים.