אח מוסמך בבית החולים הורשע באונס אישה שעבדה איתו

בית המשפט המחוזי בלוד הרשיע את את אחמד סעיד, אח מוסמך שעבד בבית חולים, בעבירות אונס של אישה שעבדה איתו ככוח עזר במהלך משמרת. הוא הורשע גם במעשה מגונה באישה שלא בהסכמתה.

לפי כתב האישום, ב-18.12.2024 עבדו השניים במשמרת לילה במחלקת בבית החולים. במהלך המשמרת, בשעה 04:02, ישבו השניים לבדם בסמוך לדלפק האחיות.

אז האח נעמד מאחורי המתלוננת ונגע באבר מינו מעל לבגדיו. אז פנה הנאשם למתלוננת ואמר לה שאבר מינו כואב כי לאחרונה הוא לא מקיים עם אשתו יחסי מין, מעת שילדה את בנם. המתלוננת, שחשה אי-נוחות מתוכן השיחה, השיבה כי היא מבינה לליבו, בהיותה אישה נשואה ובעלת משפחה.

לאחר מכן, מתוקף תפקידו כאחראי משמרת, הורה הנאשם לאישה לבוא עמו ולסייע לו להביא ציוד, והמתלוננת הלכה אחריו לכיוון חדר הציוד במחלקה. הנאשם נכנס לחדר הרופא התורן, שנמצא בסמוך לחדר הציוד, המתלוננת נכנסה אחריו ואז נעל הנאשם את הדלת. לפי האישום הוא החל לגעת בה באיברים אינטימיים, כשביקש מין אוראלי היא אמרה לו "די, תשחרר אותי, אני לא רוצה" ואז לפי האישום אנס אותה.

האח מנגד טען במשפט לקיום יחסי המין בהסכמה וכפר בהפעלת כח. האישה סיפרה זמן קצר לאחר מכן על מה שאירע לאחות האחראית ולממונה על שוויון מגדרי בבית החולים שהעידו במשפט.

בעדותה הכחישה בתוקף כל הסכמה לאקט המיני או לכל מגע מיני. היא הסבירה כי לא היתה צריכה לומר לו שהיא לא רוצה אותו, אלא הוא היה צריך לברר האם היא רוצה, "צריך אישור ל'כן', לא צריך אישור ל'לא'". היא הלכה עם הנאשם להביא ציוד ולא לכל מטרה אחרת, והדגישה כי "לא" ו"תשחרר אותי" היו סירוב ברור.

השופטים קבעו בסופו :" המתלוננת מסרה גרסה אחידה וברורה, כשאת פעולותיה ואת אי-פעולותיה הסבירה ונימקה באורח יציב ומשכנע לאורך אמרותיה ועדותה, באופן לכיד (קוהרנטי). התרשמנו מכנותה לכל אורך עדותה, ומצאנו את גרסתה מהימנה ללא כל סייג. קשייה של המתלוננת להתנגד ולגלות את חוסר-רצונה בעת המעשה הוסברו על-ידה בהלם ובהפתעה ממעשיו של הנאשם, שפעל במהירות ובנחישות, באירוע שנמשך דקות ספורות; בפחד שחשה במצב אליו נקלעה ובמחיצת מי שכבר התרברב באלימותו; בקיפאון, בשיתוק ובנתק, שהם גם תולדה של טראומת-עבר. בסיכומי ההגנה מוקדש מקום נרחב לכיבודו של הנאשם את סירוב המתלוננת לבצע בו מין אוראלי כפי שביקש, כראיה ניצחת הן לתום-ליבו של הנאשם והן לחפץ-ליבה האמיתי של המתלוננת. אלא, שעל-רקע המתואר לעיל, נוטה הכף למסקנה הפוכה – בפעם היחידה במהלך האירוע שבו גילה הנאשם ענין-מה ברצונה של המתלוננת, היתה תגובתה של המתלוננת שלילית וכוללת, "תשחרר אותי, אני לא רוצה".

עוד נכתב: "דבר בשיחה שקדמה לכך לא יכול היה להיקשר לרצון או להסכמה ביחסי-מין, או לעורר בה חשד, שמא מטרת הנאשם איננה הבאת ציוד".

הם כתבו כי ראיות חיצוניות התומכות בגרסת המתלוננת הובאו בפניהם, ובהן ראיות נכבדות בדבר מצבה הנפשי לאחר האירוע ובעת שסיפרה עליו; 'תלונה תכופה' כשלושה ימים בלבד לאחר האירוע; סרטון האבטחה כראיה אובייקטיבית; ואף חלקים שאמר הנאשם בגרסאותיו.

השופט עידו דוריאן גמליאל כתב:" המסקנה המחויבת: הנאשם היה - לכל הפחות - שווה-נפש לרצונה של המתלוננת וביצע בה את שזמם מלכתחילה, בהתעלמו מדבריה ומכל סימן לאי-הסכמה. הדברים נכוחים הן לעניין עצם האינוס והן לעניין המעשים המגונים שקדמו לבעילה..בנסיבות אלו, אציע לחבריי לקבוע את אשמתו של המשיב במיוחס לו בכתב האישום". השופטים האחרים חגי טרסי והשופטת אילה אורן הסכימו איתו וההרשעה ניתנה פה אחד. גזר הדין יינתן בהמשך.