"רואים את המחיר הכבד של הבידודים, ישיבה בבית, היעדר שגרה אצל הילדים. לכן זה היה ממש כמו גל שסחף את כולנו כביטוי למצוקה מאוד גדולה שאנחנו חווים ביום יום בקהילה ובבתי החולים", אמרה.
"אצלי, ילד בן 10 הגיע אחרי תאונת אופניים נמצא מעולף ליד האופניים לא מתאושש ואחרי בדיקת CT ראש שראינו שהכול בסדר, רק כשלקחנו רמות אלכוהול הבנו שהוא היה שיכור - השעה הייתה 10 בבוקר. זה סיפור אחד אבל מיני רבים אנחנו רואים את המצוקה יום יום בחדרי המיון ובקהילה. זה חד משמעי משני לשעמום, היעדר שגרה ומסגרת, ומשפחות מתפרקות", הסבירה.
לטענתה, כל ההתנהלות עם הקורונה זה ניהול סיכונים, "בהתחלה חשבנו שצריך בידוד יותר ארוך ועם הזמן הבנו שהוא יכול להתקצר. אנחנו יותר מבינים שהשכיחות של ה-PIMS נמוכה משמעותית מהמצוקה שנגרמת לילדים. כמו כן, גילינו שרוב המוחלט של הילדים שחוו PIMS לא היו מחוסנים".
"יש דרכים להתמודד, יש חיסונים, יש תרופות. בין אם הילד מחוסן ובין אם לא הוא יכול להידבק ולהדביק. בגדול, אפשר לדבר על מה המשמעות של בדיקת ילד בריא ומה הסיכוי שלו להדביק. אבל אפשר להגיד שיש תחלואה נפשית לא פחות, והמשימה שלי כרופאה של הגוף והנפש זה לוודא שלא נגרם נזק ואנחנו ביודעין מתוך פחד ולא מתוך עובדות גורמים לנזק וזו הנקודה שאנחנו חייבים לשנות", סיכמה.
התרעות פיקוד העורף