פרופ' עידית מטות (חברת מטה הקורונה באיכילוב), אנחנו לפני גל שני או שיש כאן היסטריה מיותרת?
"גל זה אומר שבתי חולים עוברים הצפה לא שגרתית בטיפול בחולים. לא עברנו הצפה. כמות המונשמים היא נמוכה מהתרחישים החמורים. אצלנו באיכילוב בליל הסדר היו מאושפזים פחות מ־10 חולי קורונה, כשדיברו על 100".

אבל זה כיוון שנערכנו מבעוד מועד והקדמנו תרופה למכה, לא?
"נכון, בשביל זה הכנו את עצמנו. אבל אז היה צריך לפתוח את השערים. קודם כל סגרו את המדינה, וזו הייתה ההחלטה הכי אמיצה וחשובה שהממשלה קיבלה. אני מברכת עליה כל יום, כל שעה. זמן ההתארגנות שהרווחנו היה משמעותי מאוד. השאלה היא כמה זמן נותנים להתארגן. בשדרה הרפואית דיברנו אותה שפה, רק נוקטי המדיניות דיברו בשפה אחרת".

איפה הייתה הטעות?
"בפתיחה מאוד מאוחרת של הדלתות. הפסדנו כמעט חודש, מבחינת המשק כולו ובפרט בכל הנוגע לטיפולים רפואיים. הרי היו אנשים שלא קיבלו צנתור, נדחו ניתוחים אלקטיביים של ילדים, שגם ככה המתינו חודשים ארוכים לתור".

ועכשיו, כדי למנוע את ההתפשטות האקספוננציאלית - מה עלינו לעשות?
"אנחנו הולכים לחיות עם הקורונה לפחות כמה חודשים. לכן צריך להקפיד על כל ההנחיות, ומעל לכל - חשוב לאכוף את זה. אני גם בעד האיכון הסלולרי. ואם יש אוכלוסיות מרדניות, שם צריך לאכוף יותר, וגם לסגור אם צריך. כשנמצאים בקרבת בני אדם חייבים לחבוש מסיכה. לעומת זאת, כשהולכים ברחוב לא צפוף, למסיכה אין היגיון. יש היגיון לאופן שבו הווירוס מתפשט. צריך לשים לב לכך שהמאומתים עכשיו הרבה יותר צעירים. זו פונקציה של כמה שינויים, אבל זה קורה גם משום שאנשים מבוגרים יותר זהירים. זה לא אומר שאסור לפגוש סבים וסבתות, רק צריך לשמור על מרחק נכון".

הבעיה היא בהסברה?
"משרדי הממשלה צריכים לחשוב מחוץ לקופסה. בשביל זה צריך להיות בשקט ולחשוב. לחשוב יצירתי. למשל, בבתי ספר אפשר לפצל שעות הגעה ושעות הפסקה בין שכבות. אפשר לנצל מתנ"סים שעומדים ריקים. זו תקופה מאתגרת ואין מנוס מחשיבה יצירתית. נוסף לכך, צריך לקיים פחות מסיבות עיתונאים. זה יוצר אפקט 'זאב־זאב'. אחרי כמה פעמים שמזהירים מפני תרחישי זוועה אנשים מפסיקים להאמין. אבל חייבים להאמין, אחרת זה באמת יידרדר לזוועה. אני כן קוראת לעדכן כל הזמן במצב. לא שיטות של הפחדה, אלא דיבור בהיגיון. ולהסביר מה המשמעות של הנתונים עצמם. למשל, מה זה חולה מאומת".

יש הזנחה במחלקות אחרות בבית החולים?
"אנחנו כרגע בתפוסה מלאה וב'פול־ווליום'. מנסים לכפר. בחדר הניתוח עובדים שעות נוספות".

נערכים גם למצב של שפעת במקביל לקורונה בעוד כמה חודשים?
"אצלנו יש כמה מחלקות טיפולי נמרץ. את הכללי פינינו מחולי קורונה. הקמנו עוד כמה מחלקות טיפול נמרץ. הקונספט שלי הוא יחידות קטנות ולא אוהל אחד ענק, כדי לגבש צוותים. אני קוראת לזה סיירות, בגלל הערך של קבוצות עבודה קטנות. כרגע כל היחידות ריקות, למעט אחת שעובדת. הכנו גם את הטיפול נמרץ כללי, שתמיד מיועדת לחולי השפעת הקשים, כך שנהיה מוכנים. כואב לומר, אבל הקורונה הולכת להיות איתנו תקופה. כל טעות שאנחנו עושים עכשיו תשפיע עלינו לעוד שנים. צריך לחשוב על עוד חולים רבים במערכת, גם על אלה שעלולים לחלות, לא בקורונה. המחלה הזאת קיבלה מיליארדים, ומישיבות בוועדת הסל אני יודעת מה זה להילחם על כל מיליון בשביל תרופות. הקורונה לימדה אותנו גם צניעות וענווה, שהרבה איננו יודעים. אבל גם שכשצריך יודעים למצוא את הכסף. וזה כואב לי".

"ההחלטה לסגור את המדינה היתה חשובה, הרווחנו זמן התארגנות משמעותי"

פרופ' עידית מטות, חברת מטה הקורונה בבית החולים איכילוב, בראיון "למעריב": "הקורונה הולכת להיות איתנו תקופה. כל טעות שאנחנו עושים עכשיו תשפיע עלינו לעוד שנים"