שניצל הוא אולי אחד המאכלים האהובים והפשוטים ביותר, אבל דרך ההכנה המסורתית שלו כוללת לא מעט התעסקות: צלחת קמח, קערת ביצים, כלי נוסף לפירורי הלחם - וכל זה עוד לפני שמגיעים למחבת ולשמן. מעבר לשטיפת הכלים, בסיום ההכנה נותרות בדרך כלל שאריות של קמח, ביצה ופירורי לחם שכבר באו במגע עם העוף ואי אפשר להשתמש בהן שוב. כעת מתברר שאפשר לקבל ציפוי פריך ומלא גם בשיטה קצרה ונקייה יותר.
במקום שתי קערות - "דבק" אחד
טובלים את נתחי חזה העוף בתערובת, מעבירים מיד לפירורי הלחם ומצפים היטב מכל הצדדים. משם ממשיכים כרגיל - לטיגון במחבת או לאפייה בתנור. השיטה מאפשרת לוותר על שלב שלם ועל כלי נוסף, ובמקביל מצמצמת את כמות הקמח והביצים שנותרת בסוף ההכנה.
ומה לגבי הפריכות?
למרות קיצור הדרך, תערובת הביצה והקמח יוצרת שכבת בסיס שמסייעת לפירורי הלחם להיצמד היטב לעוף. התוצאה אמורה להיות דומה לזו שמתקבלת בשיטת הציפוי המסורתית - בלי לוותר על מעטפת פריכה וזהובה. השיטה עשויה אף להפחית את הנטייה של הציפוי להיפרד מהשניצל במהלך הטיגון, תופעה שמתרחשת לעיתים כאשר שכבת הקמח עבה מדי או אינה נדבקת היטב לבשר.
כך מכינים
לא רק לשניצלים
אותה שיטה יכולה להתאים גם לציפוי קרוקטים, ירקות, קציצות ומאכלים מטוגנים נוספים שבדרך כלל דורשים טבילה נפרדת בקמח ובביצה. ואם נשארת מעט מתערובת הביצה והקמח, אפשר לתבל אותה ולטגן בנפרד כלביבה קטנה - במקום להשליך אותה לפח.
הביס הקריספי המושלם: הטריקים לשניצל מנצח בעטיפה פיקנטית | פסקל פרץ-רובין
נתחי שניצל בעטיפה פיקנטית
התרעות פיקוד העורף