בחצר ביתי אני מטפחת גן ירק אורגני ובו עצי פרי הדר וגם עץ זית אחד מיוחד. בעונת המסיק אנחנו נוהגים לפרוס יריעת בד מתחת לעץ, מנערים קלות את הענפים, והזיתים נופלים היישר אל יריעת הבד.
אנחנו אוספים את הזיתים ומתחילים במלאכת המיון: מרחיקים עלים סוררים, זיתים פגועים או פצועים ואז שוטפים וכובשים את הזיתים עם תבלינים ועשבי תיבול שונים, אך מעולם לא הפקנו מהזיתים שלנו שמן זית.
למרות חיבתי לעץ הזית הפרטי שלי, מעולם לא ביקרתי בכרם זיתים ולא בבית בד. לכן, כאשר השף גולן ישראלי הזמין אותי להצטרף אליו למשק אחיה שביישוב שילה, לראות במו עיניי את הדרך שעושים הזיתים מהכרם ועד לבקבוקים, מיד הסכמתי. לצד הסיור, קיבלתי הבטחה מהשף ישראלי שהוא יכין מספר מנות העושות שימוש בשמן זית.
הדרך ליישוב שילה יפהפייה. לפרקים הרגשתי כמו בטוסקנה. זו הייתה הפעם הראשונה שביקרתי בחבל השומרון. כמה יופי, שקט וטעם יש במקום. קיבלו את פנינו ידידיה ממן, מנהל אגף החקלאות, ורועי כרמי, סמנכ"ל שיווק במשק אחיה, טועם מקצועי ושופט בתחרויות בתחום שמן הזית, שהסבירו בהרחבה על סוגי הזיתים ועל שילובים בין זנים שונים.
הישראלים צורכים בשנה כשני ליטר שמן זית לנפש. השמן הזה הפך בשנים האחרונות לחומר גלם הכרחי במטבח, ממש יד ימינו של הבשלן. משלבים אותו בתבשילים ובמאפים, משום שהוא נחשב לאיכותי, בריא וטעים יותר.
בדומה ליינות, קיימים גורמים רבים המשפיעים על טעמו של השמן. למשל מקום גידול הזיתים, האקלים וסוג האדמה, מה שנקרא “טרואר" - מכלול תנאי הסביבה.
אל בית הבד בשילה מגיעים זיתים מרחבי המדינה. במקום מייצרים כ־850 טונות שמן זית מהזנים ברנע, קורנייקי, פיקואל סורי וארבקינה. "שמן הבית" של משק אחיה מורכב מהזנים הסורי וברנע, והוא האהוב ביותר על הישראלים, אבל בשנים האחרונות יש פתיחות לשמנים מתקתקים יותר, שמאפשרים שימוש רחב יותר במטבח.
סלט פסטה עם עגבניות, זיתים ועשבי תיבול
דג בתיבול ים תיכוני על מצע שעועית מש ועדשים שחורות
התרעות פיקוד העורף