בימים קרים הכי נעים לבלות עם המשפחה במקום הכי חם בבית - המטבח. כשקר, אני שולפת מיד את מתכוני הקדירה או המרקים, מפעילה את התנור ומחפשת תירוצים להכין עוגות ועוגיות על בסיס פירות הדר, כאלו שיהיו מספיק יציבות כדי לספוח לתוכן בשעת הטבילה כל משקה חם שאכין - קפה, תה, שוקו וכדומה.
באחד מימי השבוע, בזמן מפגש חברות שגרתי במטבחי, כשעוד סיבוב של עוגיות תוצרת בית נכנס לתנור שעובד בעוצמת טורבו, ובין לגימה לנגיסה מתוקה, נישאה חברתי על גלי הנוסטלגיה וסיפרה בגעגוע על הדייסות הפיקנטיות שאכלה בהנאה בילדותה בבית אמה. לצדן היו הדייסות המתוקות שמהן נהנתה בחדר האוכל בקיבוץ. כיום, לדאבונה, היא אינה מעיזה לאכול דייסות סולת, לא בגלל הטעם, אלא בגלל הקלוריות.
תוך כדי האזנה לסיפור, נזכרתי בדייסת החשוואה שאותה הכינה אמי ז"ל מגרגירי סולת עדינים. את הדייסה של בית ילדותי לא תיבלו בסוכר ובקינמון, אלא בתוספת פיקנטית ובועטת - שילוב מפולפל של הריסה, שום, קימל וכמון. השילוב בין הטעם למרקם הקטיפתי והרך היה פשוט מופלא. דייסת החשוואה מזכירה מאוד את מרק הלחשו (לחסו) הסמיך, ספק מרק ספק דייסה מהמטבח המרוקאי, שאליו התגעגעה חברה נוספת במפגש.
פתאום שמתי לב לכך שלסולת יש תפקיד מאוד מרכזי במטבח הצפון אפריקאי. מכינים ממנה שלל מטעמים מלוחים ומתוקים, מספיק שניזכר בקוסקוס שמופיע בהוד והדר במטבח זה לצד מאכלים כמו לחשו, חשוואה, עסדה (מאכל קדירה ודגים מעושנים), עוגיות הרייבה, עוגות הסולת “ספרה", גלבת אלוז, ההרישה וכמובן עוגיות המקרוד הממולאות בתמרים וטבולות בסירופ סוכר ריחני.
בימים קרים הוכן תבשיל של דייסת סולת סמיכה, שעליה הונח רוטב אדום וחריף שהוכן מדג הרינג שלם מעושן (עַסֶדָה וּרִינְגָה) כולל הביצים. את התבשיל הזה, יחד עם דייסת הלחשו והקינוח, גרסה שלי לעוגת “ספרה", המשלבת סולת ומיץ תפוזים (שעכשיו הם בשיאם) בחרתי להציע לכם השבוע.
התרעות פיקוד העורף