נודה על האמת. ל"ג בעומר הוא החג שאנחנו הכי מחכים לו בתור ילדים והכי נרתעים ממנו בתור מבוגרים. עד לרמה של סגירת חלונות ותריסים, אפים ואוזניים. למרות זאת, בתקופה מוזרה זו אנחנו מתגעגעים לכל דבר נורמלי. אפילו למאוסים במיוחד. מי שממש מתגעגע לניחוח עשן, יכול השנה לשבת על המרפסת או בסלון, עם חלונות פתוחים וללגום וויסקי מעושן. האי איילה בסקוטלנד (צילום: אורי לוצקי)
סינגל מאלט וויסקי מעושן מגיע במקורו מסקוטלנד. בעיקר מאזור החוף המערבי והאיים ההברידיים. בעצם בימים עברו עת התחילו לזקק וויסקי ברחבי סקוטלנד ה"דלק" או חומר הבערה המקומי השפיע רבות על אופיו של התזקיק. מאלט וויסקי מזוקק משעורה ובשעורה אין סוכר אלא עמילן שצריך להפוך לסוכר כדי ליצור אלכוהול. לכן, באופן ציורי, מעבירים את השעורה 3 עונות שנה בזמן קצר. בשלב הראשון מטבילים אותה בהרבה מים -ממש חורף, השעורה סופחת את המים, ומתחילה להתפתח. בשלב השני מוזרם אוויר חם ולח – סוג של אביב והשעורה מתחילה לנבוט. כשהיא מגיעה כמעט למקסימום נביטה השעורה הופכת את העמילן לסוכר. בשלב זה צריך לעצור את התהליך, כדי להשאיר מספיק סוכר בגרעין, ואז מביאים את הקיץ. איך עושים את זה? על ידי קלייה של הגרעינים על ריצפת ליתות שכולאת את הסוכר בגרעין.

הביאו את הקיץ למערב סקוטלנד
בשביל ליצור קיץ, כלומר לקלות את השעורה, השתמשו בעבר ב"דלק" האזורי. פחם הכבול או באנגלית ,PEAT נודע כחומר בערה זמין, זול ואפקטיבי. מדובר בעצם בצמחים, עשבים וכו', שנרקבו במשך שנים ארוכות באדמה, והפכו למשהו שבין בין בוץ לפחם. כאשר מיבשים אותו במשך כמה שבועות נוצר חומר בערה, קל משקל ואמין, שיוצר עשן אדמתי סמיך ודומיננטי. את כל הכיף הזה היינו מריחים בוויסקי בעיקר בזכות שלב הקלייה מעל אש פתוחה. כיום מפעלי הליתות מייצרים את הלתת שלהם באופן מהיר הרבה ומדויק הרבה יותר אך גם הם שומרים על מידת העשן הנכונה, כאשר הם מייצרים לתת עבור מזקקות ממערב סקוטלנד.

שיטה נוספת ליצור ויסקי מעושן וכבולי, שנפוצה יותר בשנים האחרונות היא, שיטת החבית המעושנת. תן לסינגל מאלט סקוטי מעושן מהאי איילה ISLAY להתיישן בחבית כמה שנים ואז, קח את החבית שלו לשימוש שני. התוצאה תהיה מעושנת עדינה מעט יותר אך עדיין תכיל את המאפיינים הקלאסיים של האיים הסקוטיים.

הרולס רוייס של המעושנים
הוויסקים המפורסמים ביותר של האי איילה הם כמובן לגבולין, אולי הבנצ'מארק של האי ואחת המזקקות המפורסמות והמצוינות בעולם. המזקקה מייצרת וויסקי מעושן, עם ניחוחות ימיים, אך סגנון הבית הוא עמוק ומאוזן מאוד. אם צריך לקחת וויסקי אחד לאי בודד, שתיינים רבים יבחרו בלגבולין 16 שנה. המזקקה השניה תהיה לפרויג, אולי ה"תרופתית" מכולם. שוב סמן ימני קלאסי בדמות הלאפרויג 10 שנים. גוף קל יחסית עם עישון חזק וניחוחות ימיים מאוד שמזכירים מעט יוד. למזקקת ארדבג היו יציאות רבות בשנים האחרונות,הזכורה ביותר לגבי היא אוגדייל בחוזק חבית או אם הולכים אחורה ארדבג 1977. הרולס רוייס של המעושנים. וויסקי, סיגר (צילום: ingimage ASAP)

מזקקת קילכומן: אנחנו במסך עשן
אחת המזקקות המעניינות ביותר באי, נפתחה לאחרונה והקימה לעצמה מעריצים באופן מהיר בכל העולם. נא להכיר: קילכומן. זוהי מזקקת חווה משפחתית שהוקמה על ידי אנטוני וילס בשנת 2005 בליוויו המקצועי של דוקטור ג'ין סוואן המנוח. די מהר הוציאה המזקקה גרסאות וביקבוקים מרתקים ומעניינים כאשר אחד מהם אף הגיע לארץ בחבית בודדת ובוקבק על ידי חבורת Holy Dram. חבית יחידנית בת כמעט 7 שנים בחוזק של 56.3% אלכוהול.

אולי הנפוץ ביותר והקל ביותר לאיתור בישראל הוא ה-'מאכיר ביי' של קילכומן. וויסקי מצוין שנקרא על שמו של החוף המפורסם באי. וויסקי מצוין בעל עישון נהדר שמגיע מהלתת הכבולי המקומי (גדל בחווה) עם ניחוחות וניל עדינים, פרחוניות ופירות עשירים עם מעט הדריות עדינה. הוויסקי מיושן ברובו בחביות בהן יושן קודם ברבן בשילוב של חביות יין שרי ספרדי. יש ממה להתחבא. יש מה לשתות. יש עשן בלי אש.

עשן בלי אש: דברים שכדאי לדעת על וויסקי מעושן

הוא סגר חלונות, הגיף תריסים ורק אז נזכר שאת המדורות נדליק כבר בפעם אחרת. פדרו חימנז עם כל מה שצריך לדעת על וויסקי מעושן