מוקדם בבוקר. אני מתיישב אצל מתי ומזמין בירה קטנה ודג כבוש. 'יש מלפפון חמוץ?' אני מנסה את מזלי. 'לא'. כל כך פשוט. כל כך רחוק. מתי מת. אין מלפפונים חמוצים אף פעם יותר. אי אפשר לשבת. הבירה בכוס פלסטיק. ברחוב. אני אפילו לא יודע אם יש עכשיו דג כבוש בכלל. עוד מעט יהיה חיסון. יש חלומות, קולינריים ובכלל, שמרוב שאתה חולם אותם שנים רבות כל כך, אין שום סיכוי שיתגשמו. גם אם זה בידך. למשל, להכין דג כבוש בבית. זה כל כך פשוט, ואתה יודע את זה, אז למה לא בעצם.
בבית שטפתי אותם היטב במים קרים ואז פתחתי בעזרת האצבעות את הבטן ושלפתי את ה'חלב' שזה בעצם שק הזרע של הזכר. הוא ישמש אחר כך לרוטב. כן, אני יודע, ברגע זה איבדתי את רובכם. אפשר גם בלי זה. אבל ככה עושים את זה אצל מתי וככה זה הכי טעים. את הדג פרסתי עם העצם לנתחים גדולים, בלי הראש והזנב והנחתי יחד עם ה'חלב' בכלי מתאים בגודלו עם מכסה הדוק. כיסיתי במים קרים והכנסתי למקרר ל24 שעות. מהדרין יחליפו את המים לפחות פעם אחת.
אחרי יממה סיננתי את הדג והחלב והנחתי במסננת שיגיר נוזלים מיותרים. בינתיים הרתחתי בסיר קטן כוס חומץ (הכי פשוט וזול), עם 2 כפות סוכר (התבלין הפולני הסודי) 6 עלי דפנה, כפית גרגרי פלפל שחור שלם וחצי כפית גרגרי פלפל אנגלי שלם. נתתי לזה לרתוח שתי דקות וכיביתי את האש, מניח למרינדה הזו לחזור לטמפרטורת החדר.
אל תכעס מתי. וליאור, אני אחזור ברגע שאפשר יהיה. אבל אני לא מבטיח שלא אכין לעצמי מדי פעם דג כבוש גם בבית. זה הרי כל כך קל.
התרעות פיקוד העורף