סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: גלית ג'ראפי- דבירי ב'קפה רוטשילד' בגבעתיים…
איך מצאתי את עצמי בסוף יום העבודה ב'קפה רוטשילד'? אז ככה: זה שיש ימים קשים בעבודה, אני לא מחדשת שום דבר, לאף אחד. אבל יש את הימים הקשים במיוחד, הימים האלה שקשה להאמין שסוף כל סוף הסתיים היום, גוררים רגליים הביתה ורק חושבים על מקלחת ורביצה חסרת מעש על הספה עם כוס בירה ומשהו לבלוס ובהייה מול הטלוויזיה, רצוי בתכנית שלא תאמץ חלילה, ולו במעט, את תאי המוח.
אז יום כזה הגיע. גררתי את עצמי הביתה, שלפתי את המפתח ושנייה לפני שהכנסתי אותו למנעול, הבנתי, לחרדתי, שהרעש שאני שומעת, קול צהלת המתבגרים, בעצם מגיע מהבית שלי. בהיתי בדלת וחלחלה בי ההכרה שרק הדלת הזאת מפרידה ביני לבין ערמות כלים בכיור, בלגאן בסלון, מוזיקה רועשת וחבורת מתבגרים שיורדת על המקרר כמו נחיל טרמיטים.
התובנה שרביצה על הספה בשקט כבר לא תהיה היום, הביאה אותי להחזיר את המפתח לכיס, להסתובב לאחור ולחזור על עקבותיי לאוטו. ישבתי מאחורי ההגה די מיואשת, מנסה למצוא פתרון. ואז אמרתי לעצמי, למה שלא נעשה מהלימון לימונדה? ועצמי החזיר לי "וואלה". הפור נפל על בית הקפה השכונתי. אולי לפחות נצליח להציל את כוס הבירה והבליסה.
ככה מצאתי את עצמי יושבת ב'קפה רוטשילד' ומזמינה את כוס הבירה שאולי תשטוף ממני את שאריות היום ותיתן לי את הכח לעמוד שוב מול הדלת והפעם לפתוח אותה. זהירות ספוילר, זה לא קרה. קפה רוטשילד בגבעתיים הוא חלק מרשת של בתי-קפה שמגדיר את עצמו כמקום בעל "כוונה להכניס שירות אישי וברמה גבוהה לאורח", והפך עם הזמן לביסטרו המציע מגוון של מנות שיתאימו לכל חלק של היום. בגדול, מדובר בביסטרו שכונתי, כזה שמנקז אליו תושבים מגילאים שונים הגרים בסביבה.
אז מה היה לנו שם?
מזיגה: עמדת המזיגה לא נמצאת בקו ראייה של הלקוחות, וכוללת שני ברזים, טובורג וקרלסברג. מכל מקום, ממה שכן הצלחתי לראות היא נראתה נקייה ומסודרת.
הגשה: כגודל הציפיה כן גודל האכזבה. לשולחן הוגשה לי כוס בירה טובורג. רק ממראה הבירה בכוס היה ברור שהכוס לא "נקייה לבירה". כלומר, עם שאריות שומן או חומר ניקוי, וממש לא במצב שתוכל לקלוט לתוכה את הנוזל כיאה להגשה סבירה, אפילו ברמה המינימלית. בדרך-כלל שטיפת הכוס יחד עם שאר כלי האוכל היא זו שמביאה למצב הזה. כמו כן, הכוס הוגשה ללא תחתית.
איכות: כוס כזו לא תעשה טוב גם לבירה הטרייה והטובה ביותר. שאריות השומן, או חומר הניקוי, על דפנות הכוס גורמות להרס הקצף שהופך להיות סבוני ונעלם מיד. ניקיון הכוס לא פוסח גם על טעם הבירה ומשפיע עליו יתר מונים כאשר הבירה עייפה. העניין חזר על עצמו גם בכוס השנייה. מבאס!
טעימות: מיד כשמתיישבים במקום מקבלים כוס סנגרייה או פונץ' קפוא וקערית פופקורן, שזה ממש נחמד. התפריט שמציע קפה רוטשילד הוא מה שנקרא במקומותינו חלבי-דגים. בהחלט מדובר תפריט עשיר, לפחות במושגים של אחת כמוני. אגב, המקום כשר.
חוויה: מדובר בבית-קפה שכונתי ורגוע, אליו מגיעים תושבי השכונה והסביבה, צעירים ומבוגרים גם יחד. בדיוק המקום לשבת ולהירגע בסוף יום עמוס, או בסתם יום שגרתי, על כוס בירה. בתנאי שהבירה טובה ומוגשת כראוי, כמובן. במקרה הנוכחי, לצערי, זה היה ההפך מזה. חשוב שיש כאלה מקומות בשכונות, קרוב לבית. מקומות שמאפשרים להגיע אליהם בהליכה, ולשתות כוס בירה בקטנה בלי להסתובב אחר כך בכבישים. אז בואו ותנו לנו את התענוג הזה ותקפידו קצת יותר בנושא המזיגה ובשמירה על איכות הבירה.
ציון סופי: רשת קפה רוטשילד מתגאה באיכות מוצריה וברמת השרות, אבל... באיכות המזיגה קצת פחות. כבר הייתי במספיק מקומות שאינם מוגדרים כפאבים ומחזיקים ברז בירה אחד והמזיגה מתוקתקת ואיכות הבירה טובה. אז אין תירוצים, זה רק עניין של קצת מודעות ורצון. השירות במקום והאוכל היו נהדרים ובהחלט ענו על צרכי הרגע, רק חבל שלא המשיכו עם אותו קו גם עם הבירה. במצב הדברים קפה רוטשילד, אינו ראוי לקבל את תו המזיגה של סנהדרינק. נשמח לשוב לכאן ולהיווכח שהליקויים בגזרת הבירה תוקנו.
קפה רוטשילד. עמישב 45, גבעתיים