רכילות
יאיר גת הוזמן להשקת בירה עתיקה-חדשה במבשלת קרלסברג בקופנהגן. על הדרך הוא למד איך מייצרים בירה בתנאי מעבדה וגם קצת על תורת הרבייה...
לפני כשלוש שנים, במהלך עבודות אחזקה, נמצאו במרתפים של מבשלת קרלסברג ההיסטורית בקופנהגן, שלושה בקבוקי בירה בני 133 שנה. פועלים ישראלים היו בטח זורקים אותם לפח. במקרה הטוב הם היו שומרים אותם לעצמם, ובמקרה העוד יותר טוב מעבירים אותם הלאה, עד שהיו מגיעים לארון תצוגה במרכז המבקרים של המבשלה או בקומת ההנהלה...
בחממה נחשפנו להפריה ידנית של שעורה, מיד יבוא הסבר, רק קודם תוציאו לכם את המחשבות המלוכלכות מהראש... (צילומים: יח"צ)אבל אנחנו מדברים על פועלים דנים ועל מבשלה עם היסטוריה מפוארת, חוש לדרמה והכי חשוב, מעבדה שהיתה הראשונה בעולם שהצליחה לבודד שמרי לאגר טהורים, כך שאנחנו חייבים לה לא מעט. הבקבוקים ההיסטוריים שהגיעו למעבדה, נפתחו בזהירות הראויה, הבירה שהיתה בהם עברה אנליזה וראו זה פלא: נמצאו בהם שרידים של שני סוגי שמרים: שמרי פרא, שאיש אינו יודע מנין הגיעו ושמרי לאגר שהאנשים הטובים בחלוקים הלבנים הפכו למשהו שאפשר לעבוד אתו.
קרלסברג - אווירה א - צילום מיכל סלעהיום הראשון שלנו בבירת דנמרק נפתח במבשלת ג'ייקובסון, שנקראת על שמו של מייסד קרלסברג ג'יי.סי. ג'ייקובסון והחלה לבשל בשנת 2005. מורטן איבסן, הברומאסטר של ג'ייקובסון, שזוכר את ישראל עוד מהתקופה בה התנדב בקיבוץ אשדות יעקב, הוריד אותנו אל חדר המכלים המקורר ואחרי שחיטא היטב את הברזים, מזג לנו מכמה בירות שהיו עדיין בתהליך: 'בראון אייל' כהה ומתוקה ו'כריסמס אייל' עוד יותר כהה ומתוקה שהריחה כמו עוגת פירות חגיגית. הייתי שמח לשטוף את כל הסיור הזה עם איזה לאגר, אבל הסתפקתי ב'סאז בלונד', שלמרות אחוז האלכוהול הגבוה שבה, נשארת קלילה ומרעננת יחסית. את הלאגר שתינו אחר כך ב-Liama, מסעדה דרום-אמריקאית, שנמצאת בחלל תת-קרקעי, מהסוג שמכיל מרתפי בירה, ומעוצבת כמו חלום של סקנדינבי על טיול בדרום-אמריקה עם קירות שחורים, מרצפות צבעוניות וכלי חרס. יופי של קרלסברג הם מוזגים שם. צלולה, קלילה ומוגזת בעדינות.
קרלסברג - אווירה ג - צילום מיכל סלעהבירה המשוחזרת היא לאגר כהה מאוד, חומה ונקייה עם ריחות עשירים של פירות מתוקים, לתת קלויה, שוקולד ופירות יבשים. המבנה שלה מלא, הטעמים נוטים למתיקות והסיומת ארוכה ודביקה. מדובר בבירת קראפט מתקתקה עשויה היטב, באיכות שלא נראה לי שניתן היה לייצר בסוף המאה התשע-עשרה, אבל זה לא באמת משנה. רשמי טעימה מהתקופה ההיא לא נשארו, כך שאת החוויה עצמה אי-אפשר להשוות. אבל הסיפור על הבירה המשוחזרת תפס כותרות בלא מעט אתרי בירה וכלי תקשורת ברחבי העולם והחזיר את הצבע ללחייה של מבשלת הבירה הוותיקה. ארוחת הערב שהתקיימה מאוחר יותר בנוכחות נסיך הכתר הדני, כללה מנות ממטבחו הנורדי של טורסטן וילדגארד, לשעבר השף הראשי של 'נומה', ולוותה בלא מעט בירות של ג'ייקובסון. חשבתי שזה הכי מגיע לה.
