בניגוד לחומצות אמינו שאנחנו רגילים לקשר לחלבון ולבניית שריר, כאן העניין העיקרי הוא לא כמות החלבון, כי באבטיח כמעט אין חלבון, אלא ההשפעה האפשרית על כלי הדם. ציטרולין קיימת באבטיח בצורה חופשית, והגוף יכול להפוך אותה לארגינין, ובהמשך לחומר בשם nitric oxide, שעוזר להרפיית כלי הדם ולהרחבתם.
במטא-אנליזה (כלומר מחקר שבדק אוסף גדול של מחקרים אחרים) שפורסמה לאחרונה, נמצא שבקרב מבוגרים בגיל ביניים ומעלה - צריכת ציטרולין או אבטיח הייתה קשורה לירידה ממוצעת של כ-4 מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי, וכ-2.5 מ"מ כספית בלחץ הדם הדיאסטולי.
זו ירידה מעניינת ומפתיעה, במיוחד כשמדובר באבטיח, אבל חשוב מאוד לא להגזים בפרשנות: אבטיח אינו טיפול בלחץ דם, ואינו תחליף לירידה במשקל במקרה הצורך, פעילות גופנית, תזונה מאוזנת או תרופות למי שנזקק להן.
למה דווקא אבטיח?
האבטיח נחשב לאחד המקורות הטבעיים הבולטים לציטרולין. מעניין לדעת שהרכיב הזה לא נמצא רק בציפה האדומה שאנחנו אוכלים, אלא גם בחלק הלבן של האבטיח, סמוך לקליפה.
בחלק מהנתונים, דווקא החלק הלבן מכיל יותר ציטרולין מהציפה האדומה. תכונה נוספת מעבר לציטרולין, היא שאבטיח מכיל גם ליקופן, אותו נוגד חמצון שמוכר בעיקר מעגבניות, וגם ויטמין C, אשלגן ופוליפנולים. כלומר, מבחינה תזונתית הוא לא רק "מים וסוכר", גם אם הוא בהחלט פרי מתוק שצריך להתייחס אליו כחלק מכמות הפירות היומית.
מה מצאו במחקרים?
ליקופן
מעבר לציטרולין, אבטיח אדום מכיל גם ליקופן, נוגד חמצון ממשפחת הקרוטנואידים, שנותן לו את הצבע האדום. ליקופן נחקר בעיקר בהקשרים של הפחתת נזק חמצוני בגוף, בריאות כלי הדם, בריאות העור, וגם בהקשר של סיכון מופחת לסרטן הערמונית.
מעניין לדעת שאבטיח הוא מקור יפה מאוד לליקופן: לפי הנתוני, באבטיחים מסחריים נמצאו בערך 4.7–6.9 מ"ג ליקופן ב-100 גרם, בכוס וחצי של קוביות אבטיח יש בערך 9–13 מ"ג ליקופן.
מה זה אומר? שבממוצע, אבטיח יכול להכיל אפילו כ-40% יותר ליקופן מעגבנייה טרייה, אם כי צריך לזכור שבעגבניות מבושלות, רסק עגבניות ורוטב עגבניות הליקופן מרוכז וזמין יותר לספיגה.
ליקופן הוא רכיב מסיס בשומן, ולכן הספיגה שלו משתפרת כשהוא נאכל יחד עם מעט שומן. לכן שילוב של אבטיח עם בולגרית, פטה, אגוזים או אפילו כחלק מארוחה שיש בה שמן זית, יכול לעזור לספיגה טובה יותר. זה לא חובה, אבל זו בהחלט דרך טעימה וחכמה לשלב אותו.
התרעות פיקוד העורף