הפרסומים על סגירת ה'ביר מרקט' במתחם שרונה העלו בבירולוגים גלית וגדי דבירי מחשבות מבאסות: איך זה שמקום עם קונספט לגמרי מגניב לא הצליח להתרומם פה. ויש להם כמה השערות...
ה'ביר מרקט' במתחם שרונה, שנאלצה לאחרונה לסגור את שעריה, הוא מיזם של האחים רותם ודגן בר אילן (שיזמו גם את 'מבשלת העם'). הקונספט של ה'ביר מרקט' היה עידוד צריכה ומכירה של בירות ישראליות. כמעט כל מותגי הבוטיק הישראליים מצאו את מקומם על המדפים ובברזים במקום. הקהל אליו פנה ה'ביר מרקט' היה בעיקרו קהל של חובבי בירה, כלומר, ההארד קור שלהם, כלומר, בירגיקס. אז מה בעצם קרה שם, ולמה המקום עם הקונספט המגניב לא הצליח להתרומם? אפשר רק לנסות ולהעלות השערות.
כמי שמסתובבים כמעט שני עשורים תמימים בתעשיית הבירה בארץ, כבר הספקנו לראות דבר או שניים, ואנחנו עדיין רואים אותה. מכל הצדדים שלה. אירועים מהנים ויפים, חדוות יצירה, מוצרים ייחודיים וטובים, אנשים מכל קשת הגילאים ומגוון המקצועות שגוררים את עצמם עם צידניות וקרח בכל הארץ כדי למזוג את יציר כפיהם ומאמינים שכל המדינה זה בירה ובירה זו המדינה.
נתחיל מרמת הצריכה הישראלית של הבירה. האמת היא שהתייחסנו כבר לא מעט לרמת הצריכה של בירה לנפש בישראל. אנחנו מדינה קטנה וגם הצריכה לנפש היא קטנה, יחסית לעולם. משהו בסביבות 14 ליטר בשנה. וכשהנתון הוא כזה, קשה מאוד להעמיד עסק מצליח המתבסס רק על בירה.
זו לא תמיכה בתעשייה. תמיכה בתעשייה, חברים, היא לדבר פחות ולקנות יותר. היא להיות נאמן למותג ולעזור לו להיבנות לאורך זמן ולא לדרוש כל הזמן ריגושים חדשים. גישה המתעלמת ממבשלות מסחריות או מקטנות שהפכו למסחריות, אינה גישה תומכת.
בסופו של דבר, יכול להיות שהסיבה לקשיים אכן נובעת מהאמור לעיל. וייתכן שבכלל האיכות של הבירה, או אולי המחיר הגבוה שלה, או חוסר המקצועיות של חלק מהיצרנים, או תרבות הבירה הלא מפותחת, או אולי הכל ביחד, או בכלל שום דבר מזה. בשורה התחתונה הקהל מצביע בקופה וזה מה שחשוב. יש לנו כאן בעיה וצריך להיות אמיצים, להסתכל למציאות בלבן של העין, בצורה מאוד אובייקטיבית, בלי פחד ובלי אגו, ולנסות באמת להבין מה אנחנו מפספסים פה.
התרעות פיקוד העורף