במקום לתקוע פירות יבשים בלי הכרה, אנחנו במועצת סנהדרינק מעדיפים לחגוג את ט"ו בשבט מול שולחן עמוס ב... אלכוהול. יאיר גת נותן בהם סימנים...
למרות שראש-השנה לאילנות הוא אחד החגים הזניחים בלוח השנה העברי, לטעמי ט"ו בשבט הוא דווקא אחד החביבים שבהם. לא חוגגים בו את זה שמישהו ניסה להרוג אותנו ולא את זה שהוא לא הצליח לעשות את זה, אלא את תחילת ההתפתחות של היבול החדש, קצת אחרי אמצע החורף.
למרות שהיו מי שהפכו אותו לחג לאומי, ט"ו בשבט הוא חג חקלאי חיובי וחף מאלימות, עם מנהגים חמודים כמו אכילה של שבעת המינים בהם התברכה ארץ ישראל, לפחות על-פי ספר דברים. אז נכון שלא ניסו להרוג אותנו, אבל זה לא אומר שלא נשב לאכול משהו קטן. למרבית השמחה, מרוב המינים הללו אפשר לעשות גם משהו לשתות, ובינינו - זה הרי מה שמעניין אותנו באמת.
בירות חיטה - שהן למעשה בירות אייל שמבושלות עם כמות גדולה של חיטה, אהובות במיוחד על הישראלים. אולי בגלל שהן יודעות להיות קלילות ומרעננות, ויחד עם זאת שופעות טעמים ידידותיים. בירת החיטה של מבשלת פאולנר, שהוקמה במינכן בתחילת המאה ה-17, היא בין הראשונות שהגיעו לכאן בצורה מסודרת והתחילו את סיפור האהבה הזה. בירה קלאסית, חמצמצה ומאוזנת עם טעמים אופייניים של ציפורן ובננה.
במשקה התוניסאי, שמזוקק מיין תאנים בתוספת עשבי תיבול, אנחנו נזכרים בכל פסח - בגלל עניין הכשרות, ובכל ט"ו בשבט - בגלל התאנים. אישית, אני חושב שמגיע לו יותר. הבוכא של בוקובזה שנולד בתוניס במאה ה-19 והיגר מאוחר יותר לאירופה היא משקה נקי, עם ריחות מתקתקים, מרקם חלקלק וקיק אלכוהולי משמעותי. שימו לידו ביצי דגים מיובשות, או כמו שקוראים להם בתוניס אדם ח'וט, ותראו איך הוא מתחיל לשיר.
מה שהכי טוב ביין מרימונים זה שהוא מספק תשובה חד-משמעית לשאלה למה עושים יין מענבים. היינות של יקב רימון עשויים טוב ומבטאים יפה את חומר הגלם, שמה לעשות, לא כל-כך מתאים ליין. מעבר לעשייה המוקפדת, אנשי יקב רימון יודעים טוב מאוד איך לשווק את המוצרים שלהם, ומהתוויות המאוירות של יין יום העצמאות, אותן גילינו במקרה בחנות משקאות בבית-שאן, קשה מאוד להתעלם.
התרעות פיקוד העורף