אישה מרירה: מלכת הכשות

גלית ג'ראפי-דבירי בסך-הכל ביקשה להיות, לפחות פעם אחת, מלכת הכשות, אבל מסתבר שזה לא כל-כך פשוט, ושאריסטוקרטיה תימנית לא ממש עושה רושם על הגרמנים...

מסתבר שלמלכת הכשות המכהנת יש שלל תפקידים ייצוגיים ורציניים, וזאת ממש לא בדיחה. מלכת הכשות נבחרת פעם בשנה על-מנת לייצג את איגוד מגדלי הכשות של גרמניה ו-Hallertau. הבחירות נעשות בהצבעה פומבית על-ידי פאנל חברי האיגוד ואורחים חושבים מהתעשייה ובמהלכן הם בוחרים את מלכת הכשות, את סגנית מלכת הכשות ואפילו את נסיכת הכשות.

על התפקיד יכולה להתמודד מי שיש לה ניסיון בעבודה בחוות כשות ועליה להפגין בקיאות בכל תהליכי הגידול, לרבות המיכון בו משתמשים בתהליך הייצור ולהפגין ידע באופן השימוש שנעשה בו. פועל יוצא מכך הוא שרק בנות למשפחות מגדלי כשות ראויות להיות מועמדות רציניות לתפקיד.

המתמודדות עוברות קורס הכנה לתפקיד, הכולל, בין היתר, לימודים מעמיקים על גידול צמח הכשות ואופן השימוש בו בתעשייה והדרכה מקיפה לגבי המטלות הכרוכות בתפקיד אותו נדרשת למלא הזוכה בתואר הרם. מדובר בתפקיד ייצוגי ומאוד נחשק ונחשב, במסגרתו נדרשות המלכות אף לייצג את האיגוד באירועים רשמיים ובתערוכות רבות בגרמניה ומחוצה לה, בהם הן מרצות, מארחות ומספרות על החיים בצל הכשות.

השימוש הנפוץ בכשות הוא ייבוש הפרחים וכתישתם לכופתיות, כאשר משתמשים בפרחים של הצמח הנקבי בלבד (כן, כן, למי שזה נשמע מוכר, אכן מדובר באותה משפחה...). בעבר היו משתמשים בפרחים היבשים אותם היו דוחסים על-ידי דריכה לתוך שקי ענק, העובד היה נכנס לתוך בור אליו היו שופכים את פרחי הכשות ועליו היה מוטל לדרוך עליהם כדי לדחוס אותם.

אז אחרי כל זה, די ברור למה לא פשוט להיות מלכת כשות. בלית ברירה הסרתי את מועמדותי, ארזתי את עצמי ואת התיק וחזרתי בלי התואר לארץ. נכון שנאלצתי לוותר על החלום, אבל לפחות הספקתי לטעום שם לא מעט בירות, כך שהגעתי הביתה די מבוסמת. ובעלי טוען שגם הרבה יותר רגועה.