חתונה משמיים: גרי דה מרסלאן וגבינות

חיליק גורפינקל, טיפוס נוסטלגי, נתקף געגוע לשנות השמונים העבשות והחליט שהגיע הזמן לשדך יין טוב לגבינות משובחות. והפעם: גרי דה מרסלאן רוזה ושתי צרפתיות שוות…

לכל הטוב הזה, שרק אלוהים, ואולי גם חברת ויזה, יודעים למה בדיוק הוא מגיע לנו, שידכה דבי הרדוף המקסימה ממעדניית 'אגתה' שברמת-החייל, מי שמארחת את סדרת הכתבות הזו, שתי גבינות צרפתיות נהדרות. הראשונה היתה גבינת קולומייר (Coulommiers) מבית רוזייר (Rouzaire). הקולומייר (24 שקלים ל-100 גרם), או בשמה המלא Coulommiers de seine et marne היא גבינה רכה מחלב בקר המגיעה מהכפר קולומייר שבמחוז סיין ומארן באיל דה פראנס.

הגבינה הזאת מגיעה בצורת דיסק שמנמן במשקל 400 גרם, או קצת פחות, יש לה 45% שומן וציפוי אכיל לבנבן של פטריית ה-Penicillum Candidum - שם נרדף לפטריית הפניסילום קממברטי שרק שמה בלבד כבר מעיד על שימושה ומקורה. זמן ההבחלה שלה הוא קצר יחסית, 4-6 שבועות בלבד. למעשה, הקולומייר היא קרובה פחות מוכרת של גבינת הברי, אף על פי שהיא מיוצרת זמן רב יותר ממנה. במשך זמן רב אף כונתה הגבינה 'ברי דה קולומייר'. היא אמנם אגוזית יותר מהברי, אך מאד מזכירה אותה.

הגבינה השנייה בטעימה הקצרה והמענגת של דבי ושלי באגתה, היתה גבינת שאורוס (Chaource). גבינת ה'שאורוס' (21 שקלים ל-100 גרם) היא עוד גבינת מחלב בקר המגיעה מכפר בעל שם זהה ממחוז שמפיין-ארדן הצפוני. כמו שמרמז אזור המוצא, יצרניה ממליצים לשתות לצדה שמפניה, אבל אנחנו התחכמנו ושידכנו לה את הרוזה של רקנאטי. לא הצטערנו לרגע. הטעם החמאתי-פטרייתי שלה החמיא מאד לרוזה והשתלב אתו להפליא. אבל עזבו אתכם לרגע מההמלצות וההתאמות והטעמות של דבי ושלי. בואו להתנסות בעצמכם. לא תתחרטו.