התערבות המחוקק בענף האלכוהול היא האירוע הגדול של 2013. התמודדות יעילה אתה עשויה להיות האירוע הגדול של 2014. ניר קיפניס מזהיר מפני תקופת יובש נוסח ישראל

מה היה לנו: אנשים מהוגנים חוששים לעתים מפני שיכורים מתהוללים ומתגוללים בסמטאות. זה קורה בחלק ניכר ממדינות העולם, אלא שבישראל הפך כמעט כל לוגם, גם אם אינו שיכור, לסוג של "מיעוט חדש". אולי לא כזה שצריך לחשוש שמא ירדפו אחריו בריונים ברחוב, אבל כזה שמגלה שבכל קרן רחוב עומד לו נציג הממסד עם נבוט: השוטר, הפקח, חבר-הכנסת. כל אחד מהם ישמח לעשות כמה שקלים על חשבונו או להתפרסם על גבו – והוא, כולה מה רצה? לשתות שניים-שלושה דרינקים כדי לשכוח לרגע מהצרות. זה התחיל עם "הרפורמה", יוזמה טובה וחשובה שבדרך אל יישומה הפכה למפלצת שמבקשת לכלות את הענף שבאה להסדיר. זה נמשך בהגבלות המוזרות שמוטלות על הענף (במקום פשוט לאכוף את החוקים הישנים והטובים) – ואם חשבתם שהרע מכל כבר מאחורינו: עם כוס הבירה היקרה ביותר בעולם (בהשוואה לשכר הממוצע ובוודאי בהשוואה לשכר החציוני במדינות המערב); עם משקה מקומי בסכנת הכחדה (עראק); עם איסור מכירת אלכוהול בלילה; עם הגבלות מתועבות על הפרסום; ועוד – קבלו את ה"פאן לי במקסימום" של 2014: אכיפת סגירת מקומות בילוי אחרי 02:00 בלילה. חשבתם שתל-אביב היא עיר ללא הפסקה? אתם מוזמנים לחשוב שוב, כי לאחרונה החלו פקחי העירייה להטריד את בעלי הפאבים ולהזכיר להם שהיתר הלילה שלהם מסתיים בשתיים בלילה (ואם יש בעלי ברים שלא מבינים על מה אני מדבר – אל דאגה, הפקחים של חולדאי בדרך – וכרגיל הם לא רוצים באמת שתסגרו, אלא שתשלמו להם עוד קצת "פרוטקשן" בדמות קנס - כדי שתישארו פתוחים...). הנה לכם תקנה שמדגימה איוולת: בפעם הראשונה כי ברור שלא שמירת הסדר הציבורי עומדת לעיניה החמדניות של עיריית תל-אביב, אלא הגדלת קופתה המפוצצת בעוד כמה מיליוני שקלים על חשבון האדם העובד אחרי שתיים בלילה. בפעם השנייה כי בתקנה הזאת אין משום שמירת הסדר הציבורי, כמו נניח בתקנה שמונעת מטרדי רעש אחרי 11 בלילה ומגנה על אזרחים שלווים, אלא התערבות בוטה בהרגלי הבילוי שלנו: אתה תיכנס למיטה כשנגיד לך (ועוד מעט גם נגיד לך עם מי) – משל היה האזרח מתבגר סורר. הנבואה ניתנה לשותים:אפשר היה לקוות שהרגולטור תאב הממון והפרסום, ימצא את עצמו מול חזית של יצרנים, יבואנים, משווקים, בעלי חנויות/ פיצוציות/ ברים/ מסעדות וסתם צרכנים צעירים ורעשניים. מסה קריטית כזו של מוחים יכולה היתה להבהיר לח"כים, למשל, שהנזק לתדמיתם יגבר על חמש דקות התהילה שקצרו על חשבון הענף. לא צריך להבעיר את הרחובות כדי להבהיר את הנקודה. תארו לכם פשוט סטיקר קטן שהיה מודבק על כל בר בישראל: "כאן משרתים כל לקוח חוץ מחבר-הכנסת דני דנון". או יציאה של כל היושבים בכל הפאבים בישראל אל מחוצה לו, בשתיים בלילה בדיוק, כדי לשפוך את הדרינק האחרון על המדרכה שמחוץ לפאב לזכר היותה של תל-אביב "עיר ללא הפסקה", ואלה רק שתי דוגמאות למחאות לא אלימות אך מתוקשרות היטב שהיו מצליחות לגרום לרגולטור לחשוב פעמיים. אני לא יודע מה מהדברים האלה יקרה בפועל ב 2014, אני רק יכול לאחל ולייחל שכל הקברניטים שעל סיפון הטיטאניק הזו יפסיקו לריב מי יעמוד ראשון על הגשר ויתחילו לסובב ביחד את ההגה כדי להסיט את הספינה מהתנגשות בטוחה בקרחון. כי אם יש משהו שענף האלכוהול זקוק לו ב 2014 הוא הנהגה חזקה, משותפת ובעיקר יעילה. אחרת, "תקופת יובש" נוסח ישראל היא רק עניין של זמן.

סיכום שנה 2013: חוקי היובש

התערבות המחוקק בענף האלכוהול היא האירוע הגדול של 2013. התמודדות יעילה אתה עשויה להיות האירוע הגדול של 2014. ניר קיפניס מזהיר מפני תקופת יובש נוסח ישראל