שלחנו את טליה לוין להתנסות חווייתית בסדנת ציור בקפה. מאז היא מטרידה עוברים ושבים ומזמינה אותם לעלות אליה לקפה. אבל רק לקפה, כן...
תקנו אותי אם אני טועה, אבל מאז המשתנה של דושן ויצירות האמנות של אנדי וורהול, אין דבר כזה באמנות שאין דבר כזה, גם אם משתמשים במונח ה"מתנשא" כשמדברים על קפה. אבל היי, אי-אפשר להתנשא על קפה, כי קפה בסופו של דבר ומכל כיוון שמסתכלים עליו הוא נוזל החיים, יציר הבריאה, הדבר שכמעט כל אדם שני ייקח אתו לאי בודד, עוד לפני הספר.
אמנות הקפה (באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב, כרגיל), נכנסה לחיינו בסערה איפה שהוא לקראת אמצע / סוף שנות השמונים כשמה שהיה מוכר עד אז כ"קפה" היה קפה שחור או נס קפה ובבתי-קפה שהחשיבו את עצמם כמו 'כסית' למשל (וגם 'סמי בורקס' בחולון), הגישו פילטר בקופסית פלסטיק מהודרת. אני זוכרת את זה עד היום כילדה ממש קטנה.
ועכשיו ברצינות, בריסטות גילו שכשמוסיפים את הלאטה, דהיינו את החלב הרותח (בטמפרטורה מבוקרת) לתוך האספרסו האיטלקי המסורתי נוצר משקה חדש, לא רק מתוק יותר, אלא גמיש מספיק שאפשר לצייר אתו ולשדרג אותו גם מבחינת נראות וגם מבחינת טעם. ועד כאן היסטוריה.
אז מה עושים? הטכניקה, בדיוק כמו באפייה כך גם בקפה, מתחילה - בדיוק. במכונות הקפה המשוכללות והחדישות ישנה אפשרות לכוון את מד הטמפרטורה של החלב. אם יש לכם מכונה שכזו כוונו את הטמפרטורה ל-90 מעלות ולא יותר. אם אין לכם, כמו במקרה שלי (יש לי מכונת נספרסו מקסימה וותיקה בשם ריטה) ומקציף חלב נשלף ונפרד – במקרה זה מחממים את החלב עד שיש מעט בועות ומפסיקים.
הקפה הראשון לא ייצא מושלם, וזה בדוק מניסיון שלי ושל חן חברתי שהיתה איתי בסדנה והתעצבנה שלא הולך לה, אבל כבר מהקפה השני תרגישו שהיד מתחילה להיות מיומנת. זה לא לוקח יותר משלוש דקות ועם הזמן תהפכו להיות בריסטות ביתיות. אני התמכרתי ואין בוקר שאני לא מציירת לעצמי בקפה (ואין לי יותר מדי זמן פנוי).
אגב, עד הסדנה הייתי שותה את כל כוסות הקפה שלי בכוס חד-פעמית. שריטה איומה שאולי אפתח פה באחת הכתבות הבאות בנושא: "האם בחירת הכלים משפיעה על האכילה". מאז הסדנה בה הובהרה לנו חשיבותה של הכוס (רצוי ספל קטן) להצלחת המיזם האמנותי, עברתי לספלים החדשים המופלאים והשקופים של נספרסו. עכשיו אני מחפשת רק מישהו שיבוא לשטוף לי כלים, כי הכיור כבר עמוס. קפה עם הקדשה עליי.
התרעות פיקוד העורף