זן אחד בחודש: מרסלאן

יאיר גת בוחר זן אחד בחודש, וגם הפעם, כמו תמיד – ברור שיש לו מה להגיד. והחודש: מרסלאן…

הוא נולד בתחילת שנות השישים של המאה העשרים, כתוצאה משיתוף פעולה בין מכון המחקר החקלאי הצרפתי INRA, לבין בית-הספר הגבוה לחקלאות של מונפלייה ENSAM. ההורים שלו היו שני זנים אדומים וותיקים: קברנה סוביניון וגראנש. המטרה של השדכנים, היתה ליצור זן עם גרגרים גדולים שיודע לתת יבולים גדולים. למרות שבצרפתית יש כמה מילים יותר גסות מאשר "איכות", סביר להניח שהחוקרים העדיפו להימנע מהתייחסות לנושא הזה. הם הלכו על הכמות.

אבל הניסוי השיג רק חלק מהמטרות. כמות היבול היתה בסדר, אבל הגרגרים היו קטנים מהמצופה. הערכות המפתחים לגבי הסיכויים שלו להפוך לזן מסחרי היו נמוכות, ולכן הוחלט לגנוז אותו. לקראת סוף המאה העשרים, כשהיצרנים והמגדלים החלו להעדיף את איכות הפרי ואת העמידות למחלות ומזיקים, על-פני הכמות, ניערו אנשי INRA את האבק מהניסוי, הזן אושר לשימוש מסחרי, ובשנת 1990 הוא נכנס לרשימת הזנים הרשמית תחת השם 'מרסייאן', על שם העיירה הצרפתית שבסביבתה גדל. בשנת 2007 הגיעו בקבוקי המרסייאן הראשונים לארצות-הברית. האמריקאים, שהתקשו עם האיות הצרפתי, שינו את שמו למרסלאן ומאז כולם קוראים לו בשם הזה.

לטעמי זהו אחד מיינות הרוזה היותר מהנים במקומותינו. הוא הופק באמצעות "דימום" - מילה שנואה, שמתארת הפרדה של חלק ממיץ הענבים מהקליפות לפני תחילת התסיסה, יש לו צבע ורוד עמוק, ריחות של הדרים, פרחים, פירות טריים ומינרלים, טעמים רעננים, חמיצות גבוהה וסיומת יבשה.

ליין, שהתיישן כשנה בחביות, חלקן גדולות בנות 500 ליטר, יש ריחות של פירות אדומים, פרחים, אדמה ותבלינים, עטופים במעטה של ריחות קפה ושוקולד מהסוג שמופיע מדי פעם ביינות מרסלאן ישראליים מושקעים. המבנה שלו מוצק, המרקם סמיך, מחוספס מעט, החמיצות גבוהה ובסיומת אפשר להרגיש מרירות קלה. נראה שעוד כמה חודשים בבקבוק ירככו אותו ויסירו ממנו את החליפה של האיומים.

היין שנולד בטעות ממכל שנמצא במקרה ביקב, והתיישן עם שבבי עץ אלון הוא יין ישיר, צנוע ומאופק. יש לו ריחות נעימים של פירות אדומים, וניל ותבלינים, המבנה שלו קליל, הטעמים עשירים, החמיצות טובה והסיומת רכה. יין שנותן ביטוי לעושר של הזן, לקלילות היחסית ולהתאמה המושלמת שלו לאקלים ולמטבח הים-תיכוני, בלי לנסות להיות יותר גדול ממה שהוא באמת.

ליין, שנעשה מכרם בתל צפית שבשפלה והתיישן שנה בחביות, יש ריחות של פירות טריים, פירות בוסר, עלים ירוקים, תבלינים ועשבי תיבול. המבנה שלו קליל, החמיצות נעימה, נוכחות החבית מורגשת היטב לאורך כל הדרך והסיומת מרעננת, ארוכה ומתובלת. אחד האחים היותר מעניינים לטעמי בסדרת 'ספיישל רזרב'.

יקב תבור השיק השנה לראשונה את המרסלאן הזני שלו, שהתיישן שנה וחצי בחביות. יש לו ריחות ידידותיים של פירות אדומים ושחורים, פרחים, עלים ירוקים ושוקולד חלב. הטעמים העשירים שלו מאוזנים בחמיצות טובה, המבנה עשיר ורך, אבל לא מכביד והסיומת סמיכה, ומתובלת.

לבלנד, שמכיל ארבעים אחוז מרסלאן, ארבעים אחוז פטיט סירה ועשרים אחוז שיראז, שגדלו בכרם מירב בגלבוע, יש ריחות עשירים של פירות בשלים, תבלינים, עשבי תיבול, קפה ושוקולד. המגע שלו עם החך צנוע, מאופק ומחוספס מעט, והסיומת מתובלת. יין שמשאיר המון מקום לאוכל, ובגלל זה כל-כך אהבתי אותו.

שישים אחוז מלבק ממצפה רמון וארבעים אחוז מרסלאן מעמק איילון, שהתיישנו בנפרד שמונה חודשים בחביות, משתלבים כאן ליין שקשה מאוד לעמוד בפניו. יש לו ריחות רעננים, טהורים כמעט, של פירות אדומים ופירות שחורים, עם נגיעה מדויקת של תבליני חבית מתוקים, המרקם שלו מלוטש, החמיצות טובה מאוד והסיומת ארוכה ונעימה.

המרסלאן תופס כאן רק שניים-עשר אחוז מהבלנד, לצד שישים אחוז מרלו ועשרים ושמונה אחוז קברנה סוביניון, כולם תססו בחביות והתיישנו בנפרד במשך שנה. בחיים לא הייתי מצליח לזהות את המרסלאן, אבל זה לא משנה כי מדובר ביופי של יין. הוא מוצק, עוצמתי, מאוזן, ושופע ניחוחות של פירות שחורים ועשבי תיבול.

הוא היה הראשון שנתן במה למרסלאן מתל צפית שבשפלת יהודה. בשילוב עם גרנאש, קריניאן, פינטואז' וקלדוק - בן כלאיים של גרנאש למלבק שנוצר גם הוא ב-INRA. ליין, שהתיישן שנה בחביות יש ריחות עסיסיים של פירות שחורים מתוקים, תבלינים ועשבי תיבול, המגע שלו עם החך נעים והסיומת קלה ויבשה.