עד לפני כמה שנים אם היו שואלים את תושבי הפזורה הבדואית בדרום אם יבוא יום וילדיהם ישתלבו בהצלחה בענף הרכיבה על אופניים, קרוב לוודאי שהם היו מביעים סקפטיות גדולה. למרות זאת כיום, הודות לקרן לידידות, שהשקיעה עד כה למעלה מ־600 אלף דולר בתחום זה, נחשב ספורט זה לסיפור הצלחה בקרב ילדי הפזורה, שמגיעים פעם בשבוע לבית ספרם, לאחר שעות הלימודים, ויוצאים לרכיבה בשטח עם מדריך מוסמך. חלקם אף משתתפים בנבחרת שהוקמה, לוקחים חלק בתחרויות שונות וחולמים על מעורבות גדולה אף יותר בתחום זה.

עולם הרכיבה על אופניים עבר בשני העשורים האחרונים מהפכה של ממש. יותר ויותר אוכלוסיות לוקחות חלק בספורט הבריא הזה, כאשר גופים שונים שהוקמו למטרה זו מקדמים סלילת שבילי אופניים ברחבי הארץ. ישנם כמובן לא מעט אירועי אופניים כמו סובב כנרת, סובב תל אביב וסובב ירושלים. עשרות קבוצות רכיבה עממית על אופניים פעילות כיום בישראל, בהובלת האיגוד הישראלי לאופניים. כ־2,700 ילדים נהנים מפעילות זו.

עבור אותם ילדים מהפזורה הבדואית השילוב המוצלח בתחום זה הוא לא פחות מהישג אמיתי, כאשר לוקחים בחשבון את העובדה כי במגזר הבדואי תרבות פנאי הינה מושג שכמעט אינו קיים.

הפרויקט עצמו נקרא “רוכבים בידידות במדבר”, והוא נתמך על ידי הקרן לידידות בראשותו של הרב יחיאל אקשטיין. עד כה כאמור השקיעה הקרן מאות אלפי דולרים בפרויקט, כאשר המטרה היא “לשלב ולקדם את ילדי הפזורה באמצעות פעילות ספורטיבית, חינוכית ומקדמת ארוכת טווח שתצמיח את דור הספורטאים והמדריכים לעתיד מתוך הפזורה עצמה, תעודד את שילוב המגזר הבדואי בחברה הישראלית ופיתוח מנהיגות צעירה סביב פעילות הרכיבה”.

לצורך כך סייעה הקרן ברכישת 800 זוגות אופניים איכותיים, ציוד שכולל גם קסדות מקצועיות, ואף הוחלט כי בבתי הספר במועצה האזורית נווה מדבר השייכים לפזורה הבדואית יוקמו לא פחות מ־25 מועדונים עם קורסי הכשרה ייעודיים למדריכים מקומיים.

“כל מפגש אורך כשעתיים ומבוסס על תוכנית עבודה ששמה דגש על מיומנויות רכיבה ושיפור הכושר”, סיפר השבוע טל צוק, מנהל מחלקת הילדים והנוער של איגוד האופניים. לדבריו, “במהלך השנה אנחנו מזמנים את הילדים לפעילויות מחוץ לאזור הרכיבה שלהם. אנחנו מארגנים להם גם טורנירים, אירוע תחרותי קטן שבו מפגישים כמה קבוצות בבית ספר אחד והן מפגינות את כישוריהן. הילדים באים בשמחה. יש להם כושר טבעי ואין להם פחד. זה מספק להם כמובן תעסוקה ופנאי, ובשוליים גם תעסוקה למדריכים בדואים”.

צוק מספר כי העמותה מקדמת ומנהלת את ספורט האופניים במדינת ישראל בשני אפיקים: התחרותי והעממי־ספורטיבי. “בניגוד לענפי ספורט אחרים שמתקיימים בזירה סגורה, ואז ההורה פשוט שם את הילד בפתח המגרש למשל, פה - העולם הוא הזירה שלנו”, הוא מסביר בחיוך ומוסיף: “הדבר המדהים באופניים הוא שזה ספורט יחידני בקבוצה, שמאפשר חוויה ייחודית שמשמשת לפיתוח אישי, תהליכים חינוכיים וחברתיים ותהליכים קבוצתיים. באמצעות הכלים שיש לנו אנחנו יכולים לאתגר את הילד באופן אישי אבל להיעזר בקבוצה מסביבו כדי לחזק אותו ואת הביטחון שלו. זה מקנה כמובן כושר גופני ומיומנויות גופניות כמו מוטוריקה גסה ועדינה”.

רק לאחרונה התקיים מחנה אופנים בבארי, ממסלולי הרכיבה הטובים בארץ. שישה אוטובוסים עם שמונה קבוצות רכיבה של ילדים מהפרויקט “רוכבים בידידות במדבר” השתתפו במחנה שכלל אירוח, רכיבה בשבילי ייעודיים (סינגלים), תחרות עממית על מסלול מכשולים מאורגן בנוכחות שופט רשמי מטעם איגוד האופניים, ומפגשים עם רוכבים.

מנהל החינוך הלא פורמלי של מועצת נווה מדבר והיוזם, עלי אל הוואשלה, מספר כי הרעיון נולד ב־2009 בשיתוף איגוד האופניים. “אצלנו במגזר הבדואי ישנם הרבה מאוד תלמידים ואין תרבות פנאי מוסדרת. פנינו לקרן לידידות כי חשבנו שמבחינה פיזית ותעסוקתית זה יכול להיות פתרון טוב למדריכים. החלום שלנו היה שיהיו לנו תלמידים שיגיעו לנבחרת ישראל ויממשו את הפוטנציאל”.

לדבריו של הוואשלה, “הקרן נרתמה מיד לעניין. המוקדים שלנו הם בתי הספר ושם האופניים מחכים לילדים. בד בבד ערכנו קורסי מדריכי אופניים ואירועים בדרום, והילדים התחילו לרכוב, להשתתף ולהרגיש שייכות. הם התערו בחברה הישראלית והיהודית ויצרו קשרים”.

הוואשלה מספר על חבלי לידה לא פשוטים: “היו פערים שהיה צריך לגשר עליהם בהתחלה כמו השפה, התרבות והעובדה שאנחנו מדברים על ילדים שאין להם תרבות ספורט, ואתה צריך להנחיל להם ערכים כמו להפסיד בכבוד. הספורט התחרותי אצלנו במגזר הבדואי שואף לאפס. ההורים לא כל כך מעורבים וצריך זמן להשריש את זה. צריך סלב שישמש מודל לחיקוי, שכולם יסתכלו עליו. ב־2012 הצלחנו להקים אפילו נבחרת, וכל הילדים הבולטים בקבוצות השונות הגיעו לשם והתחרו באליפות ישראל”.

למרות הקשיים, הוואשלה נשמע אופטימי ביחס לעתיד: “יש לנו כיום כמעט 300 תלמידים פעילים ואנחנו בהחלט בכיוון הנכון. רק לפני שבוע השתתפנו בתחרות של האיגוד בראש העין. הגענו לנקודה מאוד טובה ועכשיו צריכים לשמור ולקדם את זה. אנחנו מחפשים את המשאבים המתאימים כדי להמשיך, כי זה באמת סיפור הצלחה. הילדים מתחברים לזה. כל ילד חולם שיהיו לו אופניים ברמה כזאת בבית, מה גם שהוא מקבל מדריך צמוד ויש לו הזדמנות לנסות לממש את הפוטנציאל והיכולת שלו. אלמלא הקרן לידידות לא היינו מגיעים למצב הזה. אנחנו מודים לה ולרב יחיאל אקשטיין על שיתוף הפעולה והתמיכה. כולנו מוקירים את זה מאוד”.