גובה ההוצאה של הורים לקראת פתיחת שנת הלימודים עבור ילקוט, ספרי לימוד ומכשירי כתיבה עומד על כ־1,300 שקלים לילד. ועוד לא הזכרנו את דמי השקלול וכל מה שנכנס תחת ההגדרה של מה שאמור היה להיות "חוק חינוך חינם". על פי דוח העוני של הביטוח הלאומי, 22% מהישראלים הם עניים, ו־31% מהילדים בישראל הם עניים. על רקע היעדר תוכנית לאומית לצמצום העוני, היעדר תקציב רב־שנתי או יעדים לטווח הארוך, יש להניח שתמונת המצב לא תשתפר. 

א' בת ה־6 עולה לכיתה א'. שני הוריה עובדים בשירות הציבורי, בקושי מחזיקים את הראש מעל המים. מתחילים את החודש במינוס גדול, מסיימים אותו במינוס עצום. לא ברור מי חיכה יותר לרגע המרגש הזה, שבו ילוו את בתם ביום הראשון בבית הספר, ועדיין – משהו מעיב על השמחה, ובגדול. "בחיים לא האמנתי שאני אגיע למצב כזה", אומרת אמא שלה, "שאבקש מסבתא שלה לקנות לה ילקוט, כי ההוצאה כבדה עלינו". א' היא דוגמה אחת מני רבות. רבות כל כך, שאלמלא יוזמות פרטיות והירתמות של אנשים פרטיים וגופים, העצב היה משתקף באופן בוטה הרבה יותר ברחובות. 

ירון לוי (34), פעיל חברתי מוכר מבת ים, נשוי לאורטל ואב במשרה מלאה לאריאל (5) ואביתר (שנתיים), הפך בשנתיים האחרונות למוקד פניות לאיסוף ילקוטים במסגרת פרויקט שיזם לפני שנה, ששמו “תיק לכל תלמיד”. “לא המצאתי את הגלגל, רק גרמתי לו לנוע בקצב לעבר מטרה ברורה”, אומר לוי. הפנייה הראשונה שגרמה לו לצאת לדרך הייתה מאם לארבעה. “שלום ירון, אשמח אם תוכל לגייס לי תיקים משומשים וציוד לבית הספר עבור ילדי, לצערי השנה אין באפשרותי לקנות”, כתבה אליו. לוי, בתגובה, העלה פוסט שפונה לחבריו בפייסבוק, ובפיו בקשה פשוטה: כל מי שברשותו ילקוט שאינו בשימוש, מוזמן ליצור איתו קשר. הוא כבר ידאג לקחת אותו ולהעביר לילדים שאין להם. “ישר חשבתי על אריאל, בתי הבכורה. איך אני בתור אבא יכול לשלוח אותה לגן או לבית הספר עם שקית?”, הוא אומר.

ירון לוי

הפנייה השנייה לא איחרה להגיע. “ראיתי את היוזמה שלך, אתה יכול להביא לי שלושה תיקים? אני מתביישת לבוא לקחת”, כתבה בפתק שהשאירה במגירה של בנו בגן. “זה ממש שבר אותי. העוני לא נודד ביערות, הוא מסתובב סביבנו בשקט ובבושה ולפי דעתי אין מה להתבייש. אנחנו חיים במדינה שבה מחובתנו להיות ערבים זה לזה”, הוא אומר. תוך זמן קצר הגיע הפוסט ל־ 3,000 שיתופים ולוי העלה הילוך והכריז בדף הפייסבוק שלו על איסוף ילקוטים המתקיים במספר מקומות. מקץ ימים ספורים עלו ערימות הילקוטים במחסן העסק של אביו על גדותיהן והטלפון הנייד שלו קרס מההודעות והשיחות. תוך שבועיים בלבד, מספר התיקים שאסף עם רשת אנשים שהלכה וגדלה עבר את ה־1,500.

השנה החליט לוי להיערך באופן יותר מסודר ופנה מראש למספר גדול של פעילים חברתיים, חברי מועצה ומנהלי בתי ספר. “ריכזנו 20 נקודות איסוף ושוב האזרחים הפתיעו אותנו לטובה ומאות פניות של קבוצות ואנשים בודדים שרוצים למסור תיק לילדים התחילו להגיע מכל הארץ. היום יש לי רשימה של 120 אנשים שמעוניינים להוביל את הפרויקט בעיר המגורים שלהם ואני מקבל מאות פניות ביום של אנשים שרוצים לעזור ולתרום”.

טובים אבל מפחדים

אך הפנייה החשובה ביותר שקיבל לוי הייתה בשישי שחלף, מנציג מוקד הידידות של הקרן לידידות, ששאל האם אפשר להפנות אל לוי את הפונים בקשר לקבלת ילקוטים. “תשובתי הייתה: ‘חברים, אני חייב עזרה. יש לי מאות פניות ואני לא יכול לעמוד בלחץ'. קבענו להיפגש. ביום ראשון בבוקר נסעתי לירושלים למוקד העזרה של הקרן לידידות וסיכמנו על נוהל מסודר של עבודה במוקד טלפוני. שמחתי לגלות שכל המוקד, המונה 40 איש, מכיר את השם שלי. פתאום הבנתי שיש כאן משהו שהוא גדול ממני. הופתעתי לראות שם את ג’ואל, רעייתו של הרב יחיאל אקשטיין (מייסד הקרן - כס”ו), עושה טלפונים במוקד בדיוק כמו כולם”.

הרב יחיאל אקשטיין

לוי, אלוף ישראל וחבר נבחרת ישראל בג’ודו לשעבר, הוא סטודנט לפילוסופיה ומדעי המדינה ובעלים ומנהל של חדר כושר בחולון. בשנים האחרונות הוא פעיל במפלגת “יש עתיד” ובמקביל מקדיש זמן לפעילות חברתית. “אני יודע להפריד בין השניים”, הוא אומר. את הפעילות במגזר השלישי החל לפני חמש שנים עם מספר פרויקטים מקומיים בעיר בת ים. בין היתר, הקים קבוצה המשפצת בתים של קשישים, המגיעים אליו באמצעות לשכת הרווחה. “לפני שנתיים, במהלך מבצע צוק איתן הבנתי את הכוח האדיר שיש לקהילה, וביחד עם עוד מספר חברים הצלחנו לגייס ארבע משאיות מלאות בציוד ומזון שחולק לחיילים בגבול הרצועה. כל הציוד נאסף מתושבים שרצו להביע הזדהות ותמיכה עם צבא העם וזו הייתה דרך להביע תמיכה”. הפעילות החברתית במרוצת שלוש השנים האחרונות המשיכה עם הובלת פרויקט “זיכרון בסלון”, המארח ניצולי שואה שמספרים בבתים את סיפורם. “היוזמות האלה גרמו לי להבין שיש לנו במדינה חברה חזקה וטובה שמתגייסת בצו השעה לכל משימה. אין תנאי קבלה. מבחינתי כל מי שמבקש עזרה זקוק לעזרה”.

מה למדת על החברה הישראלית מהצד הנותן ומה מהצד הנזקק?

“למדתי שיש לנו חברה חזקה שמתגייסת לעזור בכל זמן נתון ובכל נושא. אנשים אומרים לי ‘כמה אתה חושב שיש כמוך’? והתשובה שלי היא הרבה. אנחנו הרוב במדינה. אם נעצור לרגע ונביט על האנשים הסובבים אותנו, אנו נבחין כמה טוב ונתינה יש. אנחנו טובים, אבל הבעיה שאנחנו מפחדים להגיד את זה בקול".

את הטוב הזה מכיר היטב הרב יעקב גלויברמן, העומד בראש "יד ביד", עמותת חסד שהקים לפני כ־16 שנה עם מאמן הכדורסל פיני גרשון במטרה להעניק בית חם ועזרה לאלפי משפחות נזקקות, עולים מחבר העמים ומאתיופיה וקשיי יום באזור השפלה והיישובים הסמוכים. בין שלל הפרויקטים שמובילה העמותה, נמצא גם פרויקט "ילקוט לכל ילד" בשיתוף הקרן לידידות. "הקרן לידידות מאוד עוזרת. היא תורמת לנו המון. אני רוצה לציין את העזרה הגדולה שלהם וכל הכבוד לרב אקשטיין ולצוות שלו, שעושים עבודה נהדרת", אומר הרב גלויברמן, "הקרן ותורמים נוספים ממלאים את התפקיד שהמדינה הייתה צריכה למלא. השנה אנו מתכוונים לחלק 25,000 ילקוטים חדשים, שנתפרים בסין, וערכות כתיבה הכוללות קלמר, עטים, עפרונות, מחברות ואפילו נייר עטיפה לספרים ומחברות. יד ביד היא הכתובת הטבעית למילוי כל הצרכים הבסיסיים, החל במזון טרי, ביגוד, הנעלה וריהוט. אלפי ילדים הולכים מדי יום לבית הספר עם שקית ניילון ובלי עיפרון ומחברת. תחושת ההשפלה והצער חורצת את לבו של הילד ומדכאת את שאיפותיו להתקדם ולהצליח". 

הרב יעקב גלויברמן


"צובט את הלב" 

עמותת "יד ביד", המתנהלת כאופרציה ענקית בבניינים ומחסנים המשתרעים על פני עשרה דונמים בלוד, מעניקה סיוע לכל אורך השנה לכ־5,000 משפחות במזון, ביגוד והנעלה. כולם שם. כ־250 ניצולי שואה עריריים, ילדים שהגיעו לבית הספר ללא אוכל ומשפחות נזקקות, כאלה שאין להן ריהוט או שמיכות להתכסות בהן בחורף הקר. אין ספור מקרים מלווים את הרב גלויברמן. ד', מנהל בית ספר בדרום הארץ, צלצל אליו לאחר היום הראשון לשנת הלימודים לאחר שהבחין בהיעדרותם של צמד אחים. אחרי שערך אצלם ביקור בית ושוחח עם אמם, הבין כי הילדים אינם מעוניינים להגיע לבית הספר כי הילקוט שלהם קרוע ובלוי. במצבה הנוכחי, האם אינה יכולה לעמוד בהוצאות הגבוהות ברכישת ילקוט חדש עבורם. כבר למחרת התחדשו השניים בילקוטים ובערכות כתיבה.

נשיא הקרן לידידות הרב יחיאל אקשטיין רואה בחינוך מפתח מרכזי למובילות חברתית. "החינוך יכול לאפשר לילדים הגדלים במצב של עוני לבנות לעצמם עתיד טוב יותר למרות הנסיבות שאליהן נולדו", הוא אומר, "הבעיה היא שבישראל החזקים זוכים לחינוך טוב ואילו דווקא אלה שזקוקים לדחיפה וקידום מקבלים את המינימום. אנחנו מקבלים עשרות פניות של הורים שלא עומדים בעלויות החינוך והציוד ומשוועים לעזרה. זאת בושה, ואנחנו ושותפינו מנסים לתת תקציבים רבים ככל הניתן לילדים שהכי צריכים עזרה".

החלוקה, שהחלה בראשית חודש אוגוסט, מתבצעת בשיתוף פעולה של העובדים הסוציאליים ורשויות הרווחה בכל הארץ. "אנחנו רואים שמעגל העוני רק מתרחב ולהורים אין אפילו שקל ללכת ולרכוש את מה שילדיהם צריכים", מוסיף הר גלויברמן, "אנחנו מחלקים ילקוטים איכותיים לכל המגזרים - יהודים, ערבים, נוצרים, ללא הבדל צבע וגזע. זה צובט את הלב ואנחנו באים ומחבקים את הנזקקים ונותנים להם את זה באהבה. יש לציין כי העמותה תופרת את הילקוטים בסין תחת המותג אקספלורר וללא כל סממן או חותמת על הילקוט שניתן כתרומה כדי שהילדים לא יתביישו. שנת הלימודים החדשה היא חג עבור הילדים ואצלנו דואגים שהחג הזה ישמח גם את הילדים שאין להם, שילכו בגאווה ובראש מורם לבית הספר".


לקבלת ילקוטים ולתרומות ילקוטים - מוקד הידידות: 9779*