בייחאנוב הוא דוקטורנט אחד, שגדל בפריפריה. לפני שנתיים הוא אותר על ידי תוכנית עמיתי אייסף לדוקטורט, הפועלת זה כ־30 שנה ותומכת בדוקטורנטים
ראובן מספר כי לא מזמן, בדרכו להרצאה בנושא מוטיבציה שהוא היה אמור לשאת, נתקל בקבוצה של תלמידי בית ספר, בהן שתי נערות בנות העדה האתיופית. עינה של אחת מהן נחה על סחבה שהייתה מונחת על הרצפה ואמרה: "זו הדרך היחידה שלי להיכנס לאוניברסיטה". "צריך להבין שהאוכלוסייה האתיופית לא צבועה בצבע אחד. כרגע 50% ממנה היא כבר דור שני, דור חדש של חבר'ה צעירים עם אותן שאיפות כמו שיש לאנשים אחרים: הם רוצים להצליח בצבא, באקדמיה, במוזיקה", הוא אומר. "לא כל האתיופים באו משכונת מצוקה ולא כל ההורים משרתים או מנקים. ההורים שלי אקדמאים, ואני לא יוצא דופן. שלחו אותם למרוט נוצות לעופות, אבל אמא שלי נאבקה למעני, והסיבה שאני נמצא בנקודה הזו היום היא הודות להורים שלי".
"יכולתי להסתפק בלסיים את התואר השני, אבל כל פעם באו אנשים יותר בכירים מאייסף שאמרו: 'תשאפו עוד קדימה', ונתנו לי את הכוח. זה מה שמשמעותי. שיש מי שאומר לך שאתה יכול. ואז זה זורם. עם הרבה מאוד עבודה קשה וגם ויתורים, אבל זה בא".
התרעות פיקוד העורף