איתמר הנדלמן־סמית (הידוע גם בשם העט איתמר בן כנען) הוא דמות מורכבת בנוף הספרות הישראלי, כי הוא לא בדיוק חלק מנוף הספרות הישראלי. הוא, במובנים רבים, אוונגרד. למה אוונגרד? כי הוא מביא איתו, מאז פריצתו, ניחוח וניצוצות סטייל חו"ל לסצינה. הנדלמן־סמית הוא לא דמות הסופר שאליה הורגלנו במחוזותינו. הוא יותר דן בן אמוץ צעיר כזה, וכשהתגורר בזמנו בתל אביב, היה על תקן חצי סלב. לא מאלה שמופגזים ב"ערב טוב עם גיא פינס", אלא סלב במובן זה שהכיר את כולם וכולם אותו. הזמרים, השחקנים, הלוליטות החדשות, הסופרים והמשוררים, אפילו כל שומרי השערים.

הוא היה עורך התרבות של רשת עיתוני"העיר" ובעל טור במקומון"העיר, התל־אביבי ע"ה. הוא גם היה בין מייסדי מסעדת "הקנטינה" הטרנדית, שהייתה ידועה בתחילת המילניום במגוון ידועניה. לאחרונה ראה אור ספרו החמישי במניין, "הבלש הבריטי": רומן תקופתי המתרחש בתל אביב הבוהמיינית, רגע לפני פרוץ מלחמת ששת הימים; וסיפור בלשי מוקצן, המתרחש בלונדון המדומיינת של אותם זמנים, שם ממקם סמית, זה כנגד זה, שני גיבורים מורכבים, ושתי עלילות המאירות זו את זו באור מעניין. רומן שכתוב מתוך חיבה לתקופה, לדמויות שפעלו בה, לסגנונות ששלטו בה, ומתוך היכרות עמוקה עם ז'אנר ספרי הכיס הבלשיים, שפרח אז בארץ.

איתמר, זהו ספרך החמישי. מה שונה בו מספריך הקודמים?

"זהו הרומן הארוך ביותר, הרציני ביותר, והמורכב ביותר שכתבתי. עבדתי עליו שבע שנים לפחות".

למה עזבת לפריז?

"ראשית חוכמה, אשתי, ג'וליה קרוליין אן הנדלמן־סמית, משמשת שם נספחת התרבות הבריטית בצרפת. חוץ מזה, זאת העיר האהובה עלי בעולם, לצד תל אביב, כמובן".

המעבר לפריז שינה משהו בכתיבתך?

"בהחלט! פעם טענו שהכתיבה שלי רזה. לא שזה מעליב אותי, אבל אני באמת חושב שאי אפשר יהיה להגדיר את 'הבלש הבריטי' כספר 'רזה'. יש בו משלבים לשוניים שונים, כשקטעי הבלש מיילס ארצ'ר, כתובים בסגנון מסוים, מתוך מחווה לספרות הכיס של התקופה. אפשר להגיד שהקטעים כתובים בשפה שונה לגמרי. לא יהיה מוגזם לומר שממש המצאתי אותה".

איך היית מגדיר את עצמך מבחינה פוליטית?

"יש כאלה שמחשיבים אותי 'שמאל רדיקלי', אבל גם הם טועים. אני רואה בעצמי סוציאליסט. נקודה".

אתה אוהב את הספר הזה שלך. מדוע?

"אני אוהב אותו בהחלט. במובנים רבים, התחלתי לעבוד עליו לפני כ־ 25 שנה. הייתי נער כשנתקלתי בספרות 'הבלש הקשוח' האמריקאית, ותמיד רציתי לכתוב ספר מחווה לסוגה הזאת. והנה, אחרי שנים של מחקר ועבודה קשה, הוא רואה אור וזוכה לתגובות חיוביות מאד. סיפוק גדול".

אתה עובד כרגע על משהו?

"אני עובד במקביל על שלושה סיפורים שונים, בשלושה סגנונות ספרותיים שונים. נראה מה נגמור קודם ומה מביניהם יראה אור ראשון". ובעתיד מה? "רק לקדוש ברוך הוא פתרונים".