מוקי הוא בן טיפוחיו מגיל 4. הם עברו דרך ארוכה יחדיו עד הזהב באליפות אירופה. כששאלתי את סמדג'ה אם מדובר ביורש, הוא חייך ואמר שכמאמן הנבחרת הוא אוהב את כולם ודואג להם באופן שווה. אחר כך הוא שלף כמו אב גאה תמונה שלו עם מוקי. כן, מגיל 4. הוא נראה בה מניף אותו על הידיים ומסמן באצבע את הספרה 1. מקום ראשון. “הם כולם הילדים שלי, אורי ששון זכה פעמיים בתואר סגן אלוף אירופה, וגולן פולק זכה בארד באליפות העולם, אני מאמין בהם ונותן את הנשמה עבורם", סמדג'ה מפזר את אהבתו בין כולם.
לא רק את הנשמה, מתברר, נותן סמדג'ה אלא גם את העצבים. הרבה עצבים. "אני חי את הקרבות, שוכח לפעמים שאני המאמן, הדופק שלי יכול להגיע ל–180", הוא אומר. "אם לספורטאי יש יום רע, אני מזדהה איתו, זה משפיע עלי". הסימביוזה והרגש המתפרץ גרמו לסמדג'ה פעמים רבות להיות מורחק על ידי השופטים מהזירה. "אני צועק ומתערב, לא דופק חשבון. אני לא מהמאמנים שיושבים בצד, לא מסוגל".
סמדג'ה מוביל את נבחרת הגברים האולימפית של ישראל בג'ודו משנת 2010. את השנתיים הראשונות שלו בתפקיד הוא מעדיף לשכוח. "האמת היא שרשמית אני אוהב לומר שהתחלתי לאמן את הנבחרת בשנת 2012", הוא אומר. "בשנתיים הראשונות בעיקר התעסקנו בדברים שלא צריך להתעסק בהם. במריבות ובשטויות".
ב–2010 שלל רשם העמותות מאיגוד הג'ודו את האישור למינהל תקין, והאיגוד התפרק. "קיבלתי טלפון מעו"ד נמרוד טפר שסיפר שרוצים אותי כמאמן הנבחרת", סמדג'ה משחזר. "כמובן שאמרתי שאני לא מעוניין. לא היה לי עניין להיות מאמן, עבדתי בזמנו במרכז הג'ודו שהקמתי באבן יהודה, חינכתי מאות ילדים לג'ודו וגידלתי דור חדש בענף. לא רציתי להתערבב שוב בתוך המערכת. אלא שהמצב היה גרוע, ספורטאים הלכו לאיבוד, הביאו מאמן מחו"ל וזה לא ממש עבד. ראיתי פוטנציאל לא ממומש של ספורטאים אדירים, והכל נפל בזמנו רק על אריק זאבי. ידעתי שאפשר להחזיר את ההצלחה שהייתה כאן אחרי הזכייה של יעל ארד ושלי בברצלונה 1992. המלחמות בין שני ארגוני הג'ודו הגדולים במדינה, משפחת קואז והאיגוד החדש בראשות משה פונטי (בעבר מאמנו של סמדג'ה - ט"ל), גרמו לכך שהג'ודו ספג מכה חזקה בתדמית שלו. היה לי חבל".
סמדג'ה (46) הוא החמישי בין שישה אחים שכולם עוסקים בג'ודו. אביו מוריס (84), עולה מתוניסיה, הקים בבאר שבע את אחד ממרכזי הג'ודו הגדולים בארץ. מוריס סמדג'ה עדיין עוסק בג'ודו ויום לפני קיום הראיון אף הגיע כדי לבחון את הספורטאים של בנו.
"כל האחיות שלי היו אלופות ישראל בג'ודו והאחים מאמנים", אורן אומר. "אני לקחתי את העניין יותר קדימה. כל הזמן ידעתי שאהיה ספורטאי מקצוען. הייתי מאוד מוכשר וכיוונתי גבוה. כשהייתי עולה למזרן זה היה כמו שמייקל ג'ורדן נכנס לפרקט. אלוהים נתן לי מתנה, פשוט ככה. הכל בא לי באופן טבעי. אחרי הזכייה באולימפיאדה אמרו שיעל זכתה בגלל עבודה קשה ואורן בגלל הכישרון המולד והמזל. אבל תמיד הייתה מחוברת לזה גם עבודה קשה. כל הילדות שלי וכל תקופת הצבא הוקדשו לזה".
כשמסתובבים עם סמדג'ה בין המבנים במכון וינגייט מבינים שהתשוקה של הילד הקטן מאופקים עדיין בועטת. “כשהייתי בצבא חייתי פה, ואחר כך עוד שש שנים בקרוון, אף על פי שכבר היה לי כסף וקניתי בית בהרצליה שלא גרתי בו יום אחד", הוא נזכר.
אנחנו נכנסים למתחם אולמות הג'ודו וניכר כי סמדג'ה, שהיה עד אותו רגע רציני במהלך השיחה, מתחיל להשתחרר. "את רואה, זה הבית שלי", הוא אומר בהתרגשות. "בגיל 18 כבר זכיתי בתחרות בינלאומית ראשונה. אחרי זה מדליית ארד באליפות אירופה. ובגיל 22 הבאתי מדליה אולימפית, והכל התחיל פה".
את רגע הזכייה, ב–31 ביולי 1992, נצרה מדינה שלמה. כ–24 שעות בלבד אחרי שיעל ארד זכתה במדליה האולימפית הראשונה אי פעם של ישראל, בצבע כסף, זכה סמדג'ה בארד, כנגד כל הסיכויים, ההערכות והציפיות. אותו, לעומת זאת, הזכייה לא הפתיעה. "ידעתי שאזכה", הוא משחזר. "פונטי ידע שאזכה. וכל מה שקרה ביום הזה קרה בצורה הכי טובה שיכולה לקרות. לא הייתה שום סיבה בעולם שלא אזכה במדליה. ידעתי שזה מגיע לי. כמובן ששמחתי מאוד אבל לא עפתי מדי. אצלנו בבית למדנו לא לעשות עניין מכל דבר, אני לא טיפוס שקופץ ומשתולל".
המדליה של סמדג'ה פיתחה עם השנים זוגיות עם זו של ארד. סיפור של 24 שנה כבר, שתמיד לווה בתחושה שהוא נותר בצלה. "אני חושב שנעשה בזמנו עוול כשאמרו שהיא המדליסטית הראשונה", סמדג'ה אומר. "אני הייתי אומר לעצמי 'אבל רגע, גם אני הראשון'. אני מודה שפעם זה אולי קצת הזיז לי, אבל היום כבר לא. תראי את גל פרידמן, למשל. אני הכי מתחבר אליו מכל הספורטאים. הוא אלוף אולימפי, יש לו שתי מדליות והוא צנוע, חי את חיי המשפחה שלו, לא בכותרות".
כשעוסקים היום בג'ודו בתקשורת, מתייחסים בין היתר לזאבי וארד שהצליחו למנף את ההישגים שלהם לעסקים. סמדג'ה לא מרגיש שפספס משהו כשלא נהג לשתף יותר מדי פעולה עם עיתונאים ולא דאג לעצמו ליחסי ציבור.
"אני לא מתחרט על כלום, עשיתי את זה מבחירה", הוא מסביר. היה לי פה קמפיין, ושם 'רוקדים עם כוכבים', אבל זה לא מתאים לי. אני חושב שאריק זאבי עושה דברים מדהימים, אבל זה מתאים לו. בעיני, לעמוד מול קהל ולהרצות זה משעמם. אני מקבל הרבה הצעות להרצות ומסרב כמעט לכולן. אנשים שנחשפים בדרך כלל אוהבים להחצין את עצמם. אני חטפתי שוק אחרי הזכייה, תחשבי שחלום הילדות שלי נגמר בגיל 22. לא ידעתי איך אני מוצא עכשיו חלום חדש, וזה שבר אותי".
יודעת כמה הצעות לראיונות ולהשתתפות בפאנלים ובתוכניות ריאליטי אני מקבל? זכיתי בתואר מאמן השנה, את יודעת את זה?".
לאחר פסק הזמן בעקבות פסטיבל המדליה, החליט סמדג'ה שהוא טרם אמר את המילה האחרונה שלו בג'ודו. "ב–1995 הבנתי שחסר לי עוד תואר אחד בבוגרים, אלוף עולם, וחזרתי להתאמן", הוא חוזר אל הימים ההם, "וכמובן שזכיתי במקום השני. ואז נפצעתי מאוד קשה עשרה ימים לפני אולימפיאדת אטלנטה, הייתי מועמד ודאי למדליה. הייתי לוקח בוודאות את הזהב שם, אבל הפציעה האכזרית באימון האחרון לפני הנסיעה גמרה לי את הקריירה. עברתי ניתוח מסובך בברך וידעתי שיהיה קשה להשתקם מזה. בג'ודו מספיק יום אחד רע כדי לחסל קריירה שלמה".
סמדג'ה נשוי לליאת ולהם שלושה ילדים, בני 9, 13 ו–17, בבית שחי ונושם ג'ודו. הוא טוען שאם אחד מילדיו ירצה להתמקצע בתחום, אז יש לו אור ירוק מאבא, אם כי כששאלתי אותו את השאלה הוא לקח פאוזה ארוכה.
נבחרת הג'ודו הגברית לריו כוללת ספורטאים חזקים ובעלי סיכויים לזכייה במדליה. גולן פולק השתתף באולימפיאדת לונדון ב–2012 והפסיד בסיבוב הראשון, אך מגיע מוכן לברזיל לאחר שזכה במקום השלישי באליפות העולם בשנה שעברה. שגיא מוקי מועמד למדליה לאחר שזכה בזהב באליפות אירופה 2015, ואורי ששון מבוסס בשמינייה הראשונה בדירוג האולימפי.
התרעות פיקוד העורף