גדי דבירי על האינדייה פייל אייל החדשה של סמואל אדאמס, ואיך לעזאזל קשורה הודו לכל הסיפור...

בואו נערוך ניסוי קטן: מה אומר לכם צמד המילים "בירה אמריקאית"? אם חשבתם על באדוויזר, Six pack, בירה לייט או הומר סימפסון, הרי אתם שייכים לקבוצת ההדיוטות בבירה. אך אם חשבתם על סיירה נבאדה, סטון, דוגפיש הד, כשות, סמואל אדאמס, הסרט מלחמות הבירה או בירות IPA - הרי אתם שייכים לקבוצת הבירגיקס או בשמם העברי המחמיא יותר, חובבי הבירה. אם אתם שייכים לקבוצה השנייה - אתם וודאי יודעים שסגנון הבירה המזוהה ביותר עם תעשיית בירות הבוטיק האמריקאיות הוא סגנון ה-IPA, ואם אתם שייכים לקבוצה הראשונה, המשיכו לקרוא ותגלו עוד משהו על עולם הבירה...

ארומה כשותית המקבלת את פני השותה בלי שום רחמים וטעם כשותי המלווה אותו עם הגרעפס שאחרי... (צילומים: יח"צ)ארומה כשותית המקבלת את פני השותה בלי שום רחמים וטעם כשותי המלווה אותו עם הגרעפס שאחרי... (צילומים: יח"צ)
ארומה כשותית מקבלת את פני השותה בלי שום רחמים וטעם כשותי מלווה אותו עם הגרעפס שאחרי... (צילומים: יח"צ) IPA הוא סגנון בירה שמקורו באנגליה אך אומץ על-ידי מבשלות הבוטיק האמריקאיות כתחליף לבירות הלאגר הקלילות עד מאוד המופצות על-ידי תאגידי הבירה הגדולים בארצות-הברית. המאפיינים המובהקים ביותר של הסגנון הם רמות מרירות ואלכוהול גבוהות, ארומה כשותית המקבלת את פני השותה בלי שום רחמים וטעם כשותי המלווה אותו עם הגרעפס שאחרי.
??????????????????????????????????????????
IPA הם ראשי תיבות של India Pale Ale. האגדה לוקחת אותנו לימים בהם האימפריה הבריטית החזיקה חילות מצב בהודו שהיו כמהים לכוס בירה הגונה בטעם של בית. ביקוש זה הביא סוחרים לייבא בירה מאדמת המולדת, אך בירת Pale Ale רגילה, כפי שנמזגה בברזי הפאבים בלונדון, לא היתה עומדת את המסע המפרך להודו והיתה מגיעה מקולקלת. אולם, אם מעלים את אחוז האלכוהול ואת כמות הכשות (שהוא בעל תכונות שימור, אך על כך בהזדמנות אחרת), מקבלים בירה עמידה יותר שהיתה מגיעה ללקוחות בהודו כשהיא במצב תקין, מריר אך תקין. ובא לציון גואל. כמובן, שלכל סיפור יש גם כאלה הטוענים שמדובר בשטויות ואחד הוויכוחים היצריים בעולם הבירה הוא על נכונות האגדה שלעיל. בשלב כלשהו בתולדות ימי הבירה של אנגליה כבשו בירות הלאגר התעשייתיות את השוק וסגנון ה-IPA כמעט ונכחד. את הקאמבק סיפקו לו מבשלות הבוטיק האמריקאיות שלקחו אותו צעד קדימה ואפילו כמה צעדים קדימה בדמותם של דאבל וטריפל IPA עם רמות מרירות ואלכוהול גבוהות מאוד. גם סצנת הבירה בארץ לא פסחה על הסגנון ולא מעט מבשלות בוטיק ישראליות מתהדרות בבירות בסגנון ה-IPA או כמעט IPA. אבל בואו נחזור לארצות-הברית. החלוצות הראשונות של ה-IPA בארצות-הברית היו מבשלות הבירה בחוף המערבי שבישלו בירה מרה וכשותית שאוזנה על-ידי טעמים חזקים של לתת. עם הזמן מבשלות נוספות במזרח ארצות-הברית הציגו גרסאות שלהן ל-IPA שהיו מרירות מעט פחות אך ארומטיות הרבה יותר מהגרסאות המערביות. כיום ההבדל בין הגרסאות היטשטש וסגנון ה-IPA, על כל גרסאותיו, הוא סגנון בירת הבוטיק הנפוץ ביותר בארצות-הברית. ועכשיו לפואנטה. טמפו, יבואנית מותג הבוטיק האמריקאי סמואל אדאמס, מביאה לארץ בירה חדשה של המותג Rebel IPA. זהו IPA שנוצר כמחווה לסגנון החוף המערבי. ואכן המרירות בבירה הזו היא נמוכה יחסית לבירות IPA אחרות ודומה, בערכה, למרירות הקיימת בבירות הפילזנר האירופאיות. את הבירה מבשלים עם חמישה סוגי כשות ארומטיים שמוצאם מהחוף המערבי היוצרים בירה עם ארומה כשותית מאוד מורכבת, עקב תרומתם היחסית של כל אחד מהזנים. כבר שתיתי בירות IPA הרבה יותר ארומטיות, אך עדיין ל-Rebel IPA לא חסרה ארומה. לבירה צבע זהוב, היא צלולה מאוד, והמרירות ממש לא תוקפת. לבירה גוף מלא ועשיר בלתת והיא מחליקה בגרון בקלות, יחסית לבירות IPA אמריקאיות אחרות. ולמה Rebel? מחווה למהפכת ה-IPA שהחלה בחוף המערבי, ולציון בישול ה-IPA הראשון של סמואל אדאמס בשנת 1984.