ג'סטה קטנה ליוונים כי חנוכה, ולא נעים ממה שעשינו להם באינתיפאדה החשמונאית. בטח עכשיו, כשהם מבואסים מהכלכלה והכל...

מקור האוזו היווני, אוי לבושה, הוא הראקי שנולד בטורקיה על-ידי מהגרים יוונים ונדד בשכונה בתקופת האימפריה העותמנית. היה זה פרט מידע מעניין, שלא מומלץ לחלוק עם יווני כשהוא שותה אוזו. המון סיפורים מסבירים למה קוראים לו אוזו. המקור שלנו מתעקש שהוא יודע מה נכון: על בקבוקי המשקה המפוקחים שיוצאו מטורקיה לאירופה הוטבע הכיתוב USO, שפירושו באיטלקית "לשימוש". רק מה, ממתי שתיינים יודעים לקרוא? ככה התפרסם ראקי משובח בעולם בשם אוזו.

לא רק שגנבו את מוצאו מטורקיה, היוונים עוד הכריזו על האוזו כמשקה לאומי... (צילומים: יאקי טרנטו, יח"צ)
לא רק שגנבו את מוצאו מטורקיה, היוונים עוד הכריזו על האוזו כמשקה לאומי... (צילומים: יאקי טרנטו, יח"צ)
לא רק שגנבו באלגנט את מוצאו מטורקיה, היוונים עוד הכריזו על האוזו כמשקה לאומי... (צילומים: יאקי טרנטו, יח"צ)
אוזו-12-בקבוק-238x1024
אוזו-12-בקבוק-238x1024
הכי איכותי, אחותי. כשיוון הכריזה על עצמאות ב-1832, הרבה מזקקי ראקי טורקים עשו רילוקיישן לאי היווני הסמוך, לסבוס, ומאז חלק גדול מתעשיית האוזו מרוכז שם. נו, תנו את הבדיחה המפגרת שלכם על הקשר בין לסביות ללגימות ונתקדם. ביוון יש מאות מותגי אוזו. בישראל המפותחת יש מה-זה פחות, וזה מה-זה חבל. אם יכולנו לשתות כל יום בשנה אוזו אחר, תחשבו כמה מגוונים ובהירים היו פה החיים. ואחרי כל זה, היוונים בכלל מעדיפים וויסקי. מה ששמעתם. הם אלופי אירופה בשתיית הזהב החום לנפש. לא נורא, אנחנו כבר נסתדר עם הלבן שלהם. ואם הם כבר שותים אוזו, זה בעיקר בשעות היום. באמת אף פעם לא הבנו למה יש אנשים ששותים, או עושים סקס, רק בחושך. אוזו, אוזו, אבל באיים היווניים - כרתים, לדוגמה - מרביצים ראקי יופי. אין, הטורקים האלה, אתה לא יוצא מהם. ודווקא הגרמנים קרועים על אוזו. בלי צחוק (גרמנים זה בלי צחוק). כ-80 אחוז מייצוא האוזו הולך לגרמניה. לך תאשים אותו. לקטע של חלב האריות, שהופך במגע עם מים את המשקה משקוף ללבן, אחראי שמן בשם אנתול המופק מזרעי אניס. לא נסביר כאן איך בדיוק זה קורה, כי ממילא לא תבינו, אבל ניתן לאנתול קרדיט נוסף: הוא מעניק לאוזו את הטעם המתקתק-ממזר שלו. לא רק שגנבו את מוצאו מטורקיה, היוונים עוד הכריזו על האוזו כמשקה לאומי. אחר-כך הוא אפילו הוכר על-ידי האיחוד האירופי כמוצר בלעדי. כמו הטקילה במקסיקו. או השמפניה בשמפיין. או הסביח ברמת-גן.