דוד הירשפלד משרטט קווים לדמותו של המוסד הכי חשוב בנוף השתייה הישראלי - הפרלמנט

כמעט בכל בר או מאורת שתייה יש נוף קבוע. שם יש את ההוא עם הכובע, במקום אחר זה בחור דרום אמריקאי שהפסיק לשתות אבל יושב על קפה שחור, אצלם, שם למטה בשכונה, יושבים אלו שמערבבים בין צ׳ייסרים של ארק, בירה ואספרסו ובצפון הרחוק (של תל אביב) זה אותו הדבר, רק שהבירה היא מים מינרלים והערק זה בכלל הנסי. המקום לא חשוב, מה שחשוב זו מהות חווית הפרלמנט - ההתקבצות הטבעית שלנו עם אנשים אחרים. יש פרלמנטים שנודדים מפעם לפעם אבל תמיד יש להם בר ביתי - המקום שבו הכל התחיל. קיבוץ גלויות (שאטרסטוק) ממקומי במרכז הבר אני יכול להצביע על הרכבי פרלמנט קבועים שחוזרים על עצמם – הם יושבים במקומות קבועים, צורכים משקאות עם ניואנסים מוזרים ומייצרים סימנים והרגלים. כל חבר פרלמנט קבוע יודע איך חבריו מזמינים את שתייתם. בכל בר יש מקום ישיבה נחשק - שולחן עגול, פינת הבר, כיסא אהוב - שם תמיד יישבו מנהלי הכנופיות השונות. קיומו של פרלמנט איכותי במקום מעיד לא רק על בר טוב ומקצועי אלא גם על סבלנות וסיבולת הברמן ובעיקר תורם הכנסה קבועה למקום. ״ברים שלמים קמו ונפלו בגלל שהפרלמנט שלנו הגיע והלך״ מעיד שלמה, קבלן מצליח ומנהיג הפרלמנט הנודד של ימי רביעי. ״באים רק למקום שיש בו יותר משני סוגים של ארק ובלאק לייבל כאופציה שיהיה למזדמנים שלנו״. את הפרלמנט הספציפי הזה אירחתי אישית כמה פעמים - פעם אחת בירושלים ובפעמים הבאות בתל אביב. החברים הוכיחו לי שאני באמת אדם עם סבלנות לכשצריך. אצל שלמה, מי ששולף כרטיס אשראי מקבל יריקה בפרצוף. כבוד הפרלמנט תלוי בשטר אדום וזה גם חוק הטיפ - אין קטן מאדום ורק השטרות האלו ישארו. הפרלמנט הירושלמי (שנקרא ככה למרות שרק אחד מהמשתתפים הוא ירושלמי) הוא אחד המועדפים עלי מבין כל אלו שאירחתי. בפרלמנט הירושלמי של יום שישי יש מבנה ברור: 1. ״האשכנזי״ - לבן, שקט, קטן - המנהיג עם חוש ההומור. 2. ״הכוח הדוחף״ - מספר 2 הוא הבחור שתמיד דואג שהמפגשים אכן יקרו. הוא גם שדוחף להמשיך ולשתות. 3. ״הלוחם״ - לרוב בחור שעלה בכוחות עצמו למעמד שווה של האשכנזי והשזוף אבל ערכי ה"שכונה" עדיין חרוטים על מצחו מילדותו בין הבאסטות 4-5. "החיזוק" - שני מתחלפים שקטים. לא משנה מי הם, הפנים שלהם תמיד יהיו מוכרות לך. פעם אפילו רציתי לפתוח מקום שהוא רק לפרלמנטים. מוזמן מראש לאנשים קבועים והכל ידוע מראש. פרלמנט, בניגוד לחבורת בליינים או הרכב חברותי רגיל של שנים שמבלה ביחד, יכול להיווצר מקבוצת אנשים שאין ביניהם שום קשר חוץ מהעובדה שכולם פוקדים את אותו מקום ובאותו זמן. גם אדם שמעולם לא החלפת איתו מילה אבל היה חבר לזמן הפרלמנט יחסר אם לא יגיע. הנוף וקולו המדבר לאוויר הם חלק מהחוויה הרפטטיבית והם חלק בלתי נפרד מהמארג של הפרלמנט. זה כמו שני הזקנים שתמיד משחקים שש בש מחוץ לכל קיוסק ישן של לוטו. אני הייתי חבר פרלמנט בגיל 18. זה היה בבקרים, בקפה של איציק בדרך בית לחם בירושלים (מקום שהוא בעצמו מעין פרלמנט שכונתי אחד גדול). בכל בוקר, באותה שעה, הייתי מתיישב, שותה קפה ומעשן כמה סיגריות. הייתי מדבר עם זקני השבט והולך. אני זוכר את עצמי יושב צמוד לקיר, לידי איש נדל״ן, לידו אחיו המסעדן, לצידו אחד מבעלי החומוסייה המפורסמת. ועל הכל מנצח איציק היקר. איציק והמקום שלו בהתהוות ובנייה מתמשכת עד היום והפרלמנט עדיין פוקד אותו. הפרלמנט השני שלי בכלל היה בחומוסיה ביפו - באבו חסן הקטן (לא המקורי, הסניף בשבטי ישראל). ארבעה ברמנים, שני נהגי מונית ומאבטח אישים שכולם מסיימים לעבוד באותה שעה מאוחרת של בוקר ובאים לחתום את הלילה במנה של משולש ואף אחד לא הכיר את השני לפני כן. המרכיבים להתהוות פרלמנט פשוטים: 1. מקום שמוכן לארח ויהיה סובלני. 2. נותן שירות מקצועי עם זיכרון לניואנסים. 3. היצע של מגוון משקאות מהקצוות של האופציות )מזול ועד יקר בכל קטגוריה). 4. קבוצת אנשים קבועים מזדמנים. 5. חוש הומור. ההגדרה הרשמית של פרלמנט היא בית נבחרים ובאמת, במקרה שלנו מדובר בהרכב נבחר. יש אנשים שמפתחים חברויות מתוך הפרלמנט ויש כאלו שמפתחים יריבויות בגלל כסאות. אני מכיר שניים שאפילו חיתנו משפחות דרך פרלמנט והיום הם סבים לאותה תינוקת. הפרלמנט הישראלי לא כפוף לחוקים וסטנדרטים. בחו״ל לרוב המושג יתייחס ללקוחות הקבועים המהנהנים לעצמם בבר אלכוהולי. בישראל פרלמנט יכול ואף נוצר בכל מקום - החל מבארים ובתי קפה ועד אנשים שחולקים ספסל באותה שעה באותה שדרה. הפרלמנט הישראלי הוא שימור התרבות שלנו את הקיבוץ גלויות של ההיסטוריה.

כל שתיין צריך פרלמנט

דוד הירשפלד משרטט קווים לדמותו של המוסד הכי חשוב בנוף השתייה הישראלי - הפרלמנט

דוד הירשפלד משרטט קווים לדמותו של המוסד הכי חשוב בנוף השתייה הישראלי - הפרלמנט