סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: הדסון ברמת-החייל…

יש מקומות שאפילו אני, מי שבדרך-כלל מתבונן במקום לפי הטיפה בקצה ברז-הבירה שלו, לא יכול להתחיל לכתוב עליהם בלי סיור קטן במטבח - או במקרה של השף מתן אברהמס - במקרר היישון של הבשר. את אברהמס הכרתי כשהיה יחסית תחילת הדרך, ב"אודאון", מנוחתה עדן שברחוב הארבעה. למרות שהמסעדה ההיא ידעה עליות ומורדות (לא כולן עם מתן) לפני שנסגרה, התפעלתי כבר אז מהטאץ' הנפלא שיש לבחור הצעיר לבשר - משלב בחירת הנתחים, דרך טיימינג מעולה בנוגע ליישונם ועד לטכניקת הצלייה...

הברמנים בהדסון הם כאלה שיודעים מתי צ'ייסר ללקוח הנכון יגרום לו להזמין יותר או לבוא שוב. הכלל הזה, לשמחתנו, לא פסח על הבירה...הברמנים בהדסון הם כאלה שיודעים מתי צ'ייסר ללקוח הנכון יגרום לו להזמין יותר או לבוא שוב. הכלל הזה, לשמחתנו, לא פסח על הבירה...
הברמנים כאן יודעים לזהות מתי צ'ייסר ללקוח הנכון יגרום לו להזמין יותר או לבוא שוב. הכלל הזה לא פסח על הבירה... על "הדסון", לעומת זאת, לא היתה לי דעה מגובשת. אכלתי שם פעמיים-שלוש אחרי שהתפתיתי ל"סלופי ג'ו" שהיה פעם הכוכב הבלתי מעורער של התפריט וקטלגתי את המסעדה בתודעתי כ"מקום סביר לבשר אם מוכרחים לאכול ברמת החייל". אלא שבשנתיים האחרונות החל באזז בעיר סביב הדסון: קרניבורים החלו לעשות את דרכם לרובע העסקים הזה שבו סועדים עם כרטיס זיהוי מוצמד למותניהם זורמים מהמשרדים אל המסעדות - ומרגישים שהם חיים את החלום, בעוד למתבונן מהחוץ הם מזכירים יותר טור של אסירי-כפייה שאזוקים בכרטיסי-עובד במקום בשלשלאות ברזל. אני כמעט שמתפתה לדבר כאן על האוכל, אבל מאחר שבגבולות המדור הזה אנחנו מתכנסים רק כדי לשתות משהו קר בלב מדבר, הרי שאנסה לצמצם את מסקנותיי ולקבוע בפשטות: נכון לקיץ 2015, הרי שמדובר במסעדת הבשרים הטובה יותר בישראל. ומאחר שבבשרים עסקינן, הרי שאין מלווה נאמנה יותר לארוחת בשרים מאשר בירה. למרות שהבר אינו החלק המרכזי שלה, "הדסון" נותנת לו המון כבוד. אני מדבר בראש ובראשונה על ברמנים שמעבר להיותם נותני שירותי-בר למלצרים, כמקובל במסעדות, הם ברמנים באופיים, כלומר כאלה שיודעים מתי צ'ייסר ללקוח הנכון יגרום לו להזמין יותר או לבוא שוב. הכלל הזה, לשמחתנו, לא פסח על הבירה. במקום מגוון נאה של בירות מבקבוק, אבל בגזרת החביות הצטמצמו שם לשלושה ברזים בלבד: טובורג, סטלה ארטואה וויינשטפן. ההפתעה מגיעה דווקא בגזרת הכוסות: בימים שבהם פאבים רבים ואהובים עברו לצערי לכוסות "כלבו" מעצבנות שבהן המידה לא ברורה והטעם הולך לאיבוד, הרי שדווקא כאן, במסעדה, יש לכוסות מתקן שטיפה מיוחד שתפקידו היחיד הוא להוציא כוסות שלא יפריעו לבירה לבטא את טעמיה. הללויה! אז מה היה לנו שם?  
מזיגהמזיגה
מזיגה: למרות שהיה לי זיכרון טוב מטובורג שלגמתי כאן בעבר, הלכנו הפעם על הסטלה ארטואה. אני לא יכול לערוב לכך שכל תשעת שלבי המזיגה שמלמדת המבשלה הבלגית נשמרו, אבל המזיגה היתה נכונה ומדויקת ויצרה בירה מוגזת היטב, עם ראש קצף "כמו שכתוב בספרים". למרות הלחץ של שעת צהרים הומה, כל ברמן שניגש לברז הקדיש למזיגה את הזמן הדרוש לה. ציון: 18 נקודות  
הגשההגשה
הגשה: הבירה הוגשה בכוס סטלה ארטואה ממותגת, על גבי תחתית של תואמת. בזווית העין ראיתי איך גם מי שהזמין טובורג זכה לכוס ולתחתית תואמת. על ראש הקצף הנאה כבר כתבנו - והרי לכם בירה זהובה שהיא גם חוויה אסתטית נעימה למדי. ציון: 20 נקודות  
איכותאיכות
איכות: אחרי כל הקדימון המשובח, אני מודה שחששתי שמבחן הטעימה עלול רק להרוס. לשמחתי, גם הפרמטר החשוב ביותר בחוויה יישר קו עם קודמיו: הבירה היתה קרה להפליא, כנראה בזכות הברז המיוחד (הברמנים לא תמיד מתים עליו וטוענים שאינו ידידותי למשתמש דיו, הלקוחות דווקא כן!) שמעבר להיותו נאה לעין, הוא שומר על קור גם בצינור המזיגה - משמע אפילו טיפה אחת של בירה בטמפרטורת החדר לא תהיה בכוס. הבירה היתה טרייה, מוגזת כהלכה ומאחר שבאנו צמאים, לא עבר הרבה זמן עד ששלוש בירות חדשות כבר ניצבו לפנינו על הבר. ציון: 20 נקודות  
טעימותטעימות
טעימות: מה אומר ומה אגיד? קטונתי מלדבר על ה"מסביב" לבירה במקום כמו הדסון. מי שמצפה לפינוקי בירה מסורתיים כמו בייגלה, זיתים, מנצ'יס או בוטנים - לא הגיע למקום הנכון. לעומת זאת, מי שיעלעל בתפריט ימצא שכמעט כל מנה בו כאילו נועדה לבירה: נתחי בשר, סטייקים, או במקרה שלנו, המבורגר משייטל וגבינה - שהוכתר מיד כהמבורגר הטוב ביותר שאכלנו בשנים האחרונות - ושלצערנו אזל אחרי שהזמנו ממנו בפעם השלישית... אוכל שהוא תענוג אמיתי ושאין גבול לכמות הבירה שאפשר לשתות לצדו. ציון: 20 נקודות  
חוויהחוויה
חוויה: כבר כתבתי בפתיח: אני לא מת על אופי האזור הזה, במיוחד לא בשעות הצהריים כשהמסעדות מתפקדות פחות כמסעדות ויותר כחדרי-האוכל של מפעלים ענקיים. מסביב לבר של הדסון האווירה נעימה יחסית: ראשית, בגלל הכלל הנכון-תמיד שלפיו אנשים טובים יעדיפו תמיד בר על שולחן. שנית, בגלל אופיים החביב והמקצועי של הברמנים. זה לא מקום שמגיעים אליו בעיקר בשביל לשתות: זה לא בר אפלולי עם תריסר ברזים, מוזיקה דומיננטית ברקע ואפשרות (פוטנציאלית לפחות) לפיק-אפ על הבר. יחד עם זאת, ובפרפראזה על שירו של "ארתור": אם נתקעתם בין הפגישה האחרונה באזור לתל-אביב סיטי, הדבר כי טוב שתוכלו לעשות לעצמכם הוא להיכנס לכאן. ציון: 15 נקודות  
ציוןציון
ציון סופי: תענוג לראות מסעדה שמתחזקת כך את אגף הבירות שלה! סה"כ: 93 נקודות

מומלץ סנהדרינק!
לוגו תו איכות - קוביהלוגו תו איכות - קוביה

  הדסון. הברזל 27 (מגדלי אור), רמת-החייל, תל-אביב