סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: "שבתאי פיצה ובירה" באבן יהודה…

"מותק, אני רוצה לקחת אותך לדייט, משהו לידי... אחד מהעבודה סיפר לי על בר עם פיצה... פיצה בר". ככה התחילו התכנונים ליום החופש שלי. "אבל מותק איזה מין קונספט זה פיצה בר? זה בר או פיצה?, זה לא יכול להיות טוב", ניסיתי לשכנע, אבל לא ממש עזר.. ככה זה, היא מתכננת ואני בשמחה מציית...

האמת היא שעד עכשיו אני לא ממש סגור מה ההבדל בין אבן יהודה לאור יהודה והאם זה בכלל קשור למטה יהודה או לא...
האמת היא שעד עכשיו אני לא ממש סגור מה ההבדל בין אבן יהודה לאור יהודה והאם זה בכלל קשור למטה יהודה או לא...
האמת, עד עכשיו אני לא ממש סגור מה ההבדל בין אבן יהודה לאור יהודה והאם זה בכלל קשור למטה יהודה או לא... יצאנו מתל-אביב, לפני הנחיות הוייז עברנו את נתניה, בכיכר מולנו שלט צהוב גדול. "הנה זה ממי. שבתאי!", היא מכריזה. "את לא רצינית, נכון. פיצה-בר בשם שבתאי? מילא ג'חנון בשם שבתאי - אבל פיצה זה איטלקי! שבתאי זה לא שם נפוליטני!" הסברתי ותוך כדי לקיחת הסיבוב לחניה קלטתי שהגענו למקום. לא מעט אנשים המתינו בכניסה ומעליהם שלט יפה בצורת נבל אירי זוהר הידוע כטוטום לאוהבי הנוזל הקטיפתי מאירלנד. סמל ה גינס! שבתאי פיצה, איפה שהוא באבן יהודה ואפילו יש גינס. מוזר שתמיד יושבי העיר הגדולה מתפלאים מקידמה קולינרית מחוצה לה. אני חייב לספר, בור שכמותי, שאת אבן יהודה ממש לא הכרתי. האמת היא שעד עכשיו אני לא סגור מה ההבדל בין אבן יהודה לאור יהודה והאם זה בכלל קשור למטה יהודה או לא. בכל זאת ירושלמי לתפארת. תמיד היה לי חלום לאכול צלעות בטקסס ולשתות איזה ג'ק דניאלס. כאן קיבלתי את התשובה הקרובה ביותר ברמת החוויה. בר שמעוצב כמסבאה טקסנית מקושט בכלי נגינה כולל הנבל המפורסם. כנראה שמלבד הצלעות והוויסקי קלעתי בול לטעמי. שתי מילים עם הטבח ועוד שלוש עם המלצרית ועל אף ההמלצות הגורפות הלכתי עם בחירת ליבי. פיצה בהרכבה עצמית עם פפרוני, שום אפוי וארטישוק ירושלמי וגינס ליד. "אני מצטערת, אבל אין גינס", אמרה המלצרית. "למה אך מתכוונת כשאת אומרת אין גינס?", שאלתי. "היא מתכוונת שאין", ענה אחד המנהלים שבדיוק הגיח מאחוריה וחש את העצב המתעצם בשולחן. "תרצה משהו אחר? יש לנו מלא סוגים שהם לא גינס", אמר המנהל והחל לפרט את המגוון, אבל כבר הייתי שקוע עמוק בבאסה. "יש מלא בירות אחרות ממי. תבחר לך משהו אחר", ניסתה סיגל להרגיע אותי, ואני הנהנתי בהסכמה להצעת הפשרה. דקה עוברת. ריחות התנורים מאחורי מתחילים להרגיע את שברון הלב בהבטחה לפחמימה. במבט שמולי סיגל מחייכת. היא יודעת כבר שלמרות שהתפשרתי אבוא על סיפוקי בכל זאת. יד שחומה שעירה עם טבעת. המרחב האינטימי שלי נפרץ ואותה יד חוסמת את ראייתי לרגע קל. אותו מנהל רגיש חזר והפתיע. "יש גינס", הוא הניח מולי כוס חצי ואושר עלה וטיפס על צווארי וגרם לי לשכוח את תחושת חילול המרחב. "הבעיה תוקנה. תהנה!", הוא חייך והלך. אז מה היה לנו שם?  
מזיגה
מזיגה
מזיגה: מהירה. שלא כמו שאמורים בבירה מסוג סטאוט המזיגה היתה רציפה ולא בשלבים - דבר שהתבטא בראש קצף פחות אחיד ולא קטיפתי כמו שכולנו מכירים בגינס. ההבדל בין סטאוט ללאגר בראש הקצף הוא שבסטאוט הראש ממש מחובר לבירה ולא צף עליה. במקרה הזה, עקב המזיגה - הוא צף. עם זאת במקום יש ברמן שבזמן סרוויס נראה שתפקידו להוציא רק בירות. זמן הוצאת המנות שם הוא מהיר ועמדת העבודה היא נקייה בכל רגע. ציון: 15 נקודות  
הגשה
הגשה
הגשה: מהסתכלות ובחינה של השולחנות שמסביבי כל הבירות כולן הוגשו בכוסות הייעודיות להן, כולן יוצאות עם מידת הקצף המומלצת ולא ממתינות בבר עד שמלצר מזדמן יקטוף אותן לשולחן. הן אמנם לא מגיעות עם תחתית תואמת, אבל כולן מוגשת עם תחתית. ציון: 20 נקודות  
איכות
איכות
איכות:הבירה הגיעה באיכות טובה. כאמור, לא מושלמת בגלל ראש הקצף הבעייתי, אבל הטמפרטורה היתה נכונה והבירה היתה טעימה. ציון: 15 נקודות  
טעימות
טעימות
טעימות: הבירה מוגשת לבד, בלי איזה משהו קטן ליד. התפריט עצמו מתרכז ברובו בפיצות באמת טובות ועוד שלל מנות בר שמבוצעות ברמה טובה מאוד. ציון: 20 נקודות  
חוויה
חוויה
חוויה: המקום הוא לא בר אבל הוא כן מרגיש כמו מסבאה. הבירות במקום כולן קולעות לטעם היותר מיינסטרימי בתוספת ישראלית של בירה אלכסנדר. מלבד הגינס יש גם קרלסברג, טובורג, הוגרדן, וויישטפן, קסטיל, ולף בראון. בהתחשב בכך שמדובר בפיצרייה שהיא בעצם בר - החוויה באמת מצוינת והשירות מדהים ומקצועי וממש לא פלצני. כתושב העיר הגדולה ממש שמחתי לפגוש מקום מדויק וחברותי. ציון: 20 נקודות  
ציון
ציון
  ציון סופי:למי שמבקש לאכול טוב ולשתות טוב מחוץ לערים הגדולות מדובר בהחלט אפשרות מבורכת.סה"כ: 90 נקודות

לוגו תו איכות - קוביה
לוגו תו איכות - קוביה

שבתאי פיצה ובירה. הרימון 1, אבן יהודה