מועצת סנהדרינק בפרויקט מיוחד לקראת יום העצמאות האמריקאי:

איך כמעט נהייתי סוכן אומנים בפסטיבל הבירה האמריקאי בדנבר, ומה הופך יצרן בירות ביתי לרוק סטאר...

אני לא זוכר על מה דיברתי עם ג'ים, ליד הביתן של 'סמואל אדאמס' בפסטיבל הבירה האמריקאי הגדול (GABF) בדנבר, רק את מה שקרה אחר-כך. הסתובבתי לאחור וכמעט נפלתי על שני גברים יפנים שלא שמרו על מרחק ביטחון. שניהם החזיקו מצלמות גדולות ונראו נורא נרגשים. "סלח לי", אמר הבחור, "זה ג'ים קוך?". עניתי שכן...

כדי להבין את חלק מהגורמים לכך שמבשל בירות ביתי, הפך לאדם שאנשים רוצים להצטלם אתו, צריך לחזור כמה עשורים לאחור (צילומים: יח"צ)כדי להבין את חלק מהגורמים לכך שמבשל בירות ביתי, הפך לאדם שאנשים רוצים להצטלם אתו, צריך לחזור כמה עשורים לאחור (צילומים: יח"צ)
כדי להבין איך מבשל בירות ביתי, הפך לאדם שאנשים רוצים להצטלם אתו, נחזור כמה עשורים לאחור... (צילום: יח"צ) קוך, המייסד ויושב הראש של 'בוסטון ביר קומפני' - יצרנית 'סמואל אדאמס', נולד בשנת 1949 ולמד מנהל עסקים בהרווארד. בתחילת שנות השמונים, כך לפחות אומרות האגדות, הוא נתקל באוסף מתכוני הבירה של לואיס קוך, הסבא של הסבא שלו, שהגיע מבוואריה והתחיל לבשל בירה בבית. "אתה יכול לבקש ממנו להצטלם אתנו?", שאל הצלם הפחות ביישן ואני הסתובבתי שוב. ג'ים התחיל להתרחק והיה כבר בגבו אלינו. "מר קוך", קראתי. "יש כאן אנשים שרוצים להצטלם אתך". כדי להבין את חלק מהגורמים לכך שמבשל בירות ביתי, הפך לאדם שאנשים רוצים להצטלם אתו, צריך לחזור כמה עשורים לאחור. לשנת 1933, השנה בה בוטלו חוקי היובש בארצות-הברית. החוקים הללו, על-פי הספר המעולה של גארט פק "The Prohibition Hangover", לא בוטלו בבבת אחת אלא בשלבים, ואחד הראשונים שבהם היה אישור לייצר ולמכור בירות בעלות רמת אלכוהול נמוכה במיוחד. אמריקה היתה צמאה, יצרנים היו רעבים לרווח מהיר, והמדינה הוצפה בלאגרים מימיים. על הרקע החיוור הזה, אין פלא שהבירות הביתיות של ג'ים, שהיו עשירות וריחניות, בלטו מאוד והתחבבו על יושבי הברים של בוסטון. ההחלטה לקרוא לבירה על שמו של 'סמואל אדאמס', אחד ממנהיגי המהפכה האמריקאית ומארגני 'מסיבת התה' של בוסטון, חיבבה את הבירה אפילו יותר על תושבי העיר, שבאופן כללי מחוברים מאוד להיסטוריה המקומית. במונחים מקומיים, זה קצת כמו לעשות בירה במודיעין ולקרוא לה 'יהודה המכבי'. קוך, שהוא מהפכן נחמד מאוד, אמר שאין לו שום בעיה להצטלם. להיפך. אז הסתובבתי לכיוון זוג המעריצים כדי לבשר להם את החדשות הטובות. הרבה צרכני בירה בארצות-הברית הסתובבו לכיוון הבירות של קוך שהיו שונות מכל בירה אחרת בסביבה. ההצלחה של 'סמואל אדאמס' הביאה להקמתן של יותר ויותר מבשלות קטנות שהתחילו לייצר בירות מושקעות בכמויות מוגבלות ובעבודת יד, וכך נולדה למעשה קטגורית ה-Craft Beer. 'בוסטון ביר קומפני' הפכה בינתיים לחברה ציבורית שמעסיקה למעלה מאלף ושלוש מאות עובדים, וההכנסות השנתיות נטו עליהן דיווחה החברה בסוף 2013 היו קצת יותר משבע מאות שלושים מיליון דולר... איך שלא תסתכלו על זה, לא מדובר בבוטיק. במקביל לסמואל אדאמס בוסטון לאגר, ספינת הדגל הוותיקה, החברה שמבשלת כיום במספר מפעלים ברחבי ארצות-הברית, ממשיכה לשמור על אטיטיוד של מבשלה קטנה ולייצר סדרת בירות עונתיות: סדרה בסגנון IPA, סדרת מגוונת בשם ברומייסטר קולקשן, סדרת שמתיישנת בחביות עץ וגם בירות במהדורות מוגבלות שהידועה מביניהן היא האוטופיה. הזוג המלוכסן עוד עמד שם עם המצלמות. רק בזמן שלקח לי לארגן את הפוטו-אופ, הסתדרה מאחוריהם שורה ארוכה במיוחד של כמה עשרות מעריצים נרגשים. יצאתי לדגום כמה בירות בוטיק מהמערב התיכון ולאכול משהו. כשחזרתי לביתן ג'ים עוד עמד שם וחייך למצלמות. ככה זה כשאתה כוכב בירה בינלאומי. מצד שני, לך תבין יפנים...