עמית שחם ויתר על הסק"ס של יום שישי ונסע לעמק חפר כדי להשתתף בחגיגות 'אלכסנדרפסט' המסורתיות של מבשלת אלכסנדר. היה חם, הרבה בירה זרמה שם בברזים והיה לגמרי שמייח...

אוקטוברפסט הוא לא רק פסטיבל הבירה הגדול בעולם, אלא הפסטיבל הגדול בעולם מכל סוג שהוא מבחינת כמות המשתתפים. מדי שנה נוהרים למינכן מיליוני אנשים כדי לטעום, לשתות ובעיקר לחגוג. החל מאמצע ספטמבר ועד תחילת אוקטובר העיר הבווארית התוססת הזאת היא בעיקר ספוגת אלכוהול ויש שמחה גדולה באוויר. אז כששמעתי שיש חגיגה קטנה כזאת גם אצלנו, ומבשלת אלכסנדר פותחת את הסתיו לקהל הרחב עם 'אלכסנדרפסט', זה לגמרי הספיק לי כדי להניע את הפרייבט המקרטע ולנסוע לעמק חפר.

אלכסנדרפסט - אלכסנדרפסט היא חגיגת אוקטוברפסט אמיתית, רק עם שמש כמו שיש רק לנו ובעברית...  (צילום:  ריטה מאי)אלכסנדרפסט - אלכסנדרפסט היא חגיגת אוקטוברפסט אמיתית, רק עם שמש כמו שיש רק לנו ובעברית...  (צילום:  ריטה מאי)
אלכסנדרפסט היא חגיגת אוקטוברפסט אמיתית, רק עם שמש כמו שיש רק לנו ובעברית... (צילומים:  ריטה מאי)

מבשלת הבירה אלכסנדר היא אחת ממבשלות הבוטיק הראשונות בישראל. היא הוקמה באוגוסט 2008 על-ידי אורי שגיא, טייס קרב במיל' וחובב בירה תמיד, שהתחיל להכין בירה בביתו ואחרי שגרף לא מעט מחמאות ואין ספור פרסים בכל מיני תחרויות נחשבות, החליט לקפוץ לליגה של הגדולים. מבשלת אלכסנדר משתמשת בחומרי גלם מהאיכות הגבוהה ביותר - לתת, כשות ושמרים מאירופה, ומים ישראליים שעוברים אוסמוזה הפוכה, טיפול שהופך אותם לטהורים. מדובר, אמנם, בתהליך ארוך יותר מהמקובל, אך בסופו מבקבקים את הבירה ללא פסטור וללא סינון, כך שהיא ממשיכה "לחיות" בבקבוק.

אלכסנדרפסטאלכסנדרפסט
סנדרסון וחברים

בשישי על הבוקר הגענו לגן האירועים WIN הממוקם ממש מול המבשלה. הגענו זה אני ואילנית, מעצבת אופנה ושחקנית, שכבר היתה בכמה וכמה אירועים נחשבים בארץ ובעולם וכבר הספיקה לפתח טעם מובחן למדי בבירות. הרי אסור לשתות לבד.

די מהר מצאנו את עצמנו עם שתי כוסות אלכסנדרפסט ענקיות ביד והתמזגנו בנונשלנט עם הסביבה. יום שישי בצהריים, שמש נעימה, שולחנות ארוכים, צעירים יותר וצעירים פחות, משפחות שלמות מתחת לשמשיות, סוללת ברזי בירה, גיגיות גדולות מלאות בוטנים מלוחים ולהקה קטנה שניגנה מוזיקה עם פלייליסט שנע מסמבה לוהטת ועד לדני סנדרסון מלודי. בקיצור, אווירה של חגיגה. רחוק ממינכן, אבל לגמרי משלנו.

אלכסנדרפסטאלכסנדרפסט
לא עוצרים בירוק

פתחנו את הבוקר עם אלכסנדר Mikkeller Green Gold. בירה בסגנון IPA עם ריח של הדרים שגורם לרצות להריח אותה מהבוקר עד הערב, פשוט לשים את האף מעל הכוס ולשאוף את האוויר המתקתק שעולה ממנה. כשלוגמים, המתיקות הפירותית מתחלפת באפטר טייסט מריר ובטעם ברור של כשות. 6% אלכוהול שמחליקים למטה כאייל משובח, שבהחלט יענג את חובבי הז'אנר.

זה היה האות עבורנו להתחיל לפרק בוטנים, ולתת למליחות הצורבת להעביר אותנו הישר לבירה הבאה. אני הלכתי על ה-AMBREE, אייל ענברי ועשיר בטעמים של קרמל, מאלט ותבלינים, המתאפיין במתקתקות מעודנת ובריח טוב. אילנית שתתה את האלכסנדר BLONDE, בירה בהירה וקלה בהשראה בלגית, עם ריח של פרחים וכשותיות מעודנת. אחרי החלפת טעימות הדדיות הסתבר לנו שכל אחד מאתנו בחר את הבירה שהיתה בדיוק לטעמו. ספוילר: בסוף-בסוף, מכל מה ששתינו באירוע, ותאמינו לי ששתי לא מעט, ה-AMBREE היתה זאת שהייתי שמח לבלות אתה גם את הערב וגם לזרום אתה הלאה.

אלכסנדרפסטאלכסנדרפסט
אפשר גם בלי ז'קט

בשלב הזה המתחם כבר המה אנשים והכל הפך לשמח יותר. קחו כמה שירים של הביטלס, תוסיפו קצת אריק סיני ויצחק קלפטר, תעמיסו בוטנים, תערבבו עם שמחת חיים ישראלית, תדמיינו כמה בירות מחליקות במורד הגרון והנה לכם שישי צהריים שכולו עונג שבת. לא רוצה להתחייב אקדמית למסקנה הזאת, אבל ככל ששותים יותר מצטלמים יותר, ומשתפים יותר בסטורי או בפייס. נו, שיקנאו.

הטעימה הבאה היתה מבירה בלייזר, בירת חיטה ישראלית שהשם שלה אולי קורץ לאנשי עסקים ארוזים בחליפות שמסתובבים בפול פאסון בבורסה ברמת-גן, אבל הטעם הוא יותר של חקלאים שריריים ושזופים בשדות עמק יזרעאל. נכון שמקור שמה בפרויקט משותף עם הירחון בלייזר, אבל תכלס זאת בירה שזורקת אותך אל ארץ ישראל הישנה והטובה. יש בה מתקתקות שמתחלפת במרירות עדינה, החיטה אסרטיבית אבל לא משתלטת, והעניין הוא שממש לא מרגישים ששותים 8% עד שמפרקים את כל הכוס. הבלייזר היא בירה נהדרת ששלחה אותי ישר לדוכן ההמבורגרים, כי היה צריך גם לאכול משהו, חוץ מבוטנים, כדי לספוג את כל הטוב הזה.

אלכסנדרפסטאלכסנדרפסט
סלפי משפחתי

בשולחן לידנו משפחה - אבא, אמא, ושלוש בנות בגילאי סוף תיכון ועד אחרי הצבא. הם מתאמצים להיכנס לסלפי, אבל היד של האמא קצרה מדי והם הרבה מדי. שאני אצלם? בטח, הם עונים בחיוך. אחר-כך הם מצלמים אותנו.

"מה אתם שותים?", אני שואל. "חיטה ישראלית", הם עונים ביחד. "רגע, במה היא שונה מהבלייזר?", אני לא מחכה לתשובה וממהר לקחת שלוק, ועוד אחד קטן ומופתע לגלות שהיא קלה יותר מהבלייזר, אביבית יותר, מרעננת ביותר, וקיצית לחלוטין. ברקע הלהקה ניגנה את "לכבוד הקיץ" של להקת 'גזוז' בתיאום מושלם ופתאום אין לי ספק שזאת הבירה שכדאי לשתות לכבוד הקיץ שתיכף נגמר.

בשלב הזה כל האיוונט המגניב הזה כבר הופך לגמרי למסיבה, עם ריקודים, ערימות של קליפות בוטנים על השולחנות והמון בירה בבטן. כמו האוקטוברפסט, רק עם שמש כמו שיש רק לנו ובעברית. היו שם גם בירה חיטה ישראלית ואלכסנדר גרין, ובטח עוד כמה שלא הספקנו, אבל החלטנו לסגור עם אלכסנדר BLACK, בירה כהה ומאלטית, בסגנון פורטר עם 8% אלכוהול וארומה של שוקולד וקפה. אחלה בירה שהיתה בשבילנו סוג של קינוח ליופי של בילוי. מה נאמר, ארץ זבת חלב ודבש ובירה.