נועה גולנדסקי ביקרה בפתיחת התערוכה "מאגמה" של אמן הווידאו ארט משה חן. היה אורבאני, אבל לא רק...
נועה גולנדסקימעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
נועה גולנדסקי ביקרה בפתיחת התערוכה "מאגמה" של אמן הווידאו ארט משה חן. היה אורבאני, אבל לא רק...
מבשלת הייניקן החליטה לקחת חלק בסצנה האורבנית אמנותית בישראל, ויזמה בשיתוף עם הבר Suramare ובית הקונספטים "אלנבי", חלל תצוגה חדש, אשר יוקדש לאמנות הווידאו. הגלריה ממוקמת בחניון של בניין משרדים במרכז תל-אביב, אשר מדי ערב עובר מטמורפוזה, כאשר שבעה מקרנים מפיחים חיים בקירות הבטון שלו. התערוכות יתחלפו מדי חודש וחצי, כשבכל פעם תושק תערוכת יחיד לאמן אחר, מתוך רצון לקדם אמני ווידאו מקומיים בולטים ולחשוף אותם לקהל הרחב.
אנלוגיה שבין התפרצות מינית להתפרצויות גאולוגיות ואחרות של כוחות הטבע בהקשר מרומז ואסוציאטיבי בלבד... (צילומים: יעל קראוס) אנלוגיה בין התפרצות מינית להתפרצויות גאולוגיות של כוחות הטבע בהקשר מרומז ואסוציאטיבי (צילומים: יעל קראוס)
שומר הלילה, שישב משועמם בדלפק הכניסה שלח אותי, וכפי הנראה גם מבקרים אחרים, לקומה העשירית בה נמצא הבר Suramare - השותף למיזם הייניקן גראז' גאלרי. בהמשך קיבלתי מפי אחת המלצריות את ההנחיה המינימליסטית "מינוס אחד" שגרמה לי להסיק נחרצות כי הכל בעצם קורה בקומה תשע. קומה תשע מבחינתה סובבה לי את הגב, וגם שם לא ניכרה כל התרחשות אמנותית או אחרת. פתאום התחלתי להרגיש שאני דווקא נהנית מהמשחק הזה, של חיפוש אחר חלל מחתרתי עלום ואפוף מסתורין, מה שנקרא בילד-אפ . בסוף נזכרתי שגראז' זה בעצם חניון, והנתון הזה התיישב באופן מושלם עם שם הצופן "מינוס אחת".
יש משהו מאוד מרשים ולא צפוי בכניסה לחלל הרחב של החניון החשוך, שעל כל אחד מקירותיו העצומים מוקרן דימוי נע ורוחש, המאפשר למתבונן להיטמע בו לרגע, לשכוח את בניין המשרדים הסטנדרטי ואת הרחוב שבחוץ, ולתת דרור לרגש, לדמיון ולמחשבה המתעוררים בעקבותיו, ואחר-כך להמשיך ולנוע בחלל לעבר הדימוי המוקרן הבא, כשברקע מתנגנת מוזיקה אלקטרונית קצבית ומתכתית, והראש נזרק לחללי תצוגה אלטרנטיביים דומים כמו בניו-יורק וברלין.
העובדה כי סצנת האמנות בארץ לא היתה מתקיימת ללא תמיכה חוץ ממסדית - היא ידועה. בכל מדינות המערב הולכים ומתהדקים יחסי הגומלין בין חברות מסחריות ובין נציגי עולם האמנות. החברות מרוויחות מיתוג איכותי, כפילנתרופיות, התומכות ומעודדות אמנות, והאמנים יכולים להתפרנס בכבוד, ובעיקר - להמשיך ליצור. אין כל פסול בכך, כל עוד לא נחצים באופן בוטה הגבולות בין האינטרסים המסחריים לבין מה שמוצג כאמנות. כך קרה למשל בהשקה של אאודי A8 באירוע הפתיחה של יריד צבע טרי ב-2010, או השקת סדרת 5 של BMW שנערכה במוזאון תל-אביב ובמסגרתה הוצגה תערוכת BMW Art car.
שמחתי לגלות כי מדובר בתערוכת מיצגי ווידאו שלא הושפעה אמנותית ורעיונית מנותן החסות. אבל בדיעבד, ואולי זה רק בראש שלי, לפחות ברמת הסאבטקסט, לא יכולתי שלא לתהות על הקשר האסוציאטיבי בין בקבוק הבירה של היינקן, צורתו, ותכולתו האלכוהולית ממנו לגמו מרבית המבקרים בתערוכה, ובין נושא התערוכה: אנלוגיה שבין התפרצות מינית, להתפרצויות גאולוגיות ואחרות של כוחות הטבע. כך או כך, בין אם היתה כוונה כזו, או שלא, מדובר על הקשר מרומז ואסוציאטיבי בלבד.
הייניקן גראז גאלרי - אווירה אמבין היצירות עצמן, היתה מעניינת ויפה במיוחד אבן מוארת שהונחה על גבי מסך שהקרין פני ים שהתחלפו לסירוגין, כך שממבט על נראה אי במצבים שונים, מוקף ים, או צמחיה ומצוקים. מראה האי, בהקשר לנושא התערוכה, העלה בזיכרון את תצלומי האיים העטופים, המרמזים לאברי מין נשיים, של האמן כריסטו.
יצירה אחרת שהיתה אפקטיבית, והאנלוגיה בה ברורה, היתה הקרנה של דמות אישה ערומה עומדת ומתבוננת בהתפרצות הר געש. גם להקת המדוזות שהוקרנה על קיר שלם יצרה תנועה מעניינת, וכך גם התפרצות הר הגעש האדירה בסמוך לעיירה קטנה ושלווה. אם כי, למרות הצילומים היפים כשלעצמם, לא בכל המקרים, נמתחו קווי הדמיון והשוני, בין כוחות הטבע היצריים וההרסניים, לבין הרגשות האנושיים, באופן אותו התיימרה לבטא התערוכה.
שאר ההתרחשויות האמנותיות, שנועדו כפי הנראה לספק עניין ואטרקציה למבקרים באירוע הפתיחה, לא השיקו קונספטואלית, ולא תרמו רובד נוסף לנושא התערוכה ולמיצגי הווידאו. צייר הקומיקס / פופ ארט הישראלי-צרפתי $Clem, שצייר על אחד הקירות בזמן אמת, עשה כפי הנראה את מה שהוא עושה תמיד, ולא ניכר כי הוא מתכתב עם עבודות הווידאו ארט, או עם הרעיון שמאחוריהן.
נגן הפנטם - כלי הקשה מלודי שמתאפיין ברכות רבה, מונוטוניות יחסית, ובתדרים מהדהדים, משום מה ניגן באפלה, כשברקע, על הקיר מאחוריו, הוקרן וידאו של להקת מדוזות. הנגינה היתה נעימה, אבל לא היתה במוזיקה הזו כל בניית מתח המביאה לשיא, או להתפרצות מטפורית, וכל העניין היה רחוק מלהשרות אווירה יצרית, אלא דווקא נוגה, מישורית ומהורהרת.
להייניקן גראז' גאלרי, פוטנציאל רב כחלל תצוגה אורבני, אלטרנטיבי ומעניין. התערוכה "מאגמה" של האמן משה חן, היתה השנייה בסדרה, ואם הגלריה תעמוד במבחן הזמן, ואכן תמשיך לפעול בחניון במתכונתו הלילית, היא עשויה להוות מקום אותנטי להתרחשות אורבנית מסעירה, שיכול לספק חוויה אמנותית, מעניינת ואולי אפילו מפתיעה.
האפשרות לרדת לרגע, קומה אחת מתחת למפלס הרחוב, אל חשכת החניון, ולהיחשף לעולם של הזיות נעות ודימויים משתנים, אגב שיטוט לילי ומבושם ברחובות, ככה סתם, בדרך מפה לשם, היא אחת מאותן פריבילגיות אורבניות קטנות, שמעניקות לערים את קסמן.
הייניקן גראז' גאלרי. סעדיה גאון 24, תל-אביב. ימים א'-ש', 20:00-24:00
