אחרי שנים שהיה מזוהה עם סיגאר ביד וגיל מבוגר, פתאום המיקסולוגים מתאהבים בקוניאק ומעבירים אותו לקדמת הבר...

הרבה דברים מעניינים קורים בגזרת הקוניאק. ממשקה שזכה לתדמית זקנה ואפרורית למדי שימי התהילה מאחוריו, חזר הקוניאק בשנים האחרונות לקדמת הבר. הצריכה הקלאסית - בכוס סניפטר רבת רושם - פינתה את מקומה לטובת צ'ייסרים, או הייבול עם מלא קרח וג'ינג'ר-אייל, ואולי מעל הכל: קוקטיילים. עם עליית קרנם של הקוקטיילים, הקוניאק הוא אחד המרוויחים הגדולים מהסיפור...

נפוליאון שהיה ממעריציו הבולטים של קורבזייה, היה זה שנתן את הפוש להקים את המזקקה בקוניאק... (צילומים: יח"צ)
נפוליאון שהיה ממעריציו הבולטים של קורבזייה, היה זה שנתן את הפוש להקים את המזקקה בקוניאק... (צילומים: יח"צ)
נפוליאון שהיה ממעריציו הבולטים של קורבזייה, נתן את הפוש להקים את המזקקה בקוניאק... (צילומים: יח"צ)

השיח סביב קוניאק השתנה, ומשתנה ללא הרף, ונדמה שכל אחד מהבתים הגדולים מאמץ לעצמו אג'נדה. הנסי, כך נדמה לי, מתרכזים כיום בעיקר במסיבות, ברמי מרטן החליטו לזנוח את ה-vs כליל ולהתרכז בקולינאריה גבוהה ובמשחקים של התאמת קוניאק ואוכל, וקורבזייה, כעת עם מיתוג קצת חדש, בחרו ללכת על הסטייל של פריז. העיצוב החדש של הבקבוק והקמפיין כולו מדבר על A Toast of Paris, וזה מהלך מעניין למדי. מעבר לעיצוב היפה בעיני ולסרטון המקסים שעושה חשק לפריז ומהלל את הקשר של המותג לעיר המציג מסיבה רוויית הקוניאק במגדל אייפל.

אם תרצו, יש כאן הצהרה מעניינת: בית קוניאק שבוחר דווקא לא להתמקד באזור הגידול שלו (קוניאק) ולא לדבר על חומרי הגלם, אלא הולך על מיתוג הרבה יותר קונספטואלי. ותכל'ס, עולם האלכוהול - ועולם הקוניאק במיוחד - מבוססים בעיקר על מיתוג. ההבדלים בין הבתים הגדולים הם מינוריים למדי - אני לא בטוח שבטעימה עיוורת אדע להבדיל בין הנסי, קורבזייה, מרטל ורמי. זה לא בהכרח דבר רע, כי אני אוהב את כולם. כולם עושים עבודה טובה, אבל כולם הם קודם כל מפלצות מיתוג ויח"צ, ולפיכך מחפשים את הבידול הרעיוני. הרי את המוצר עצמו אין ממש יכולות, או צורך, לשנות, וגם אין שום טעם לדבר בשפה 'בוטיקית' כשמדובר במפעל תעשייתי.

קוניאק קורבזייה - רוחב א
קוניאק קורבזייה - רוחב א
ההיסטוריה של קורבזייה ושל פריז מתחילה הרבה לפני כן: לידתו של המותג בברסי, פרבר פריזאי בשלהי המאה ה-19, אז הקימו עמנואל קורבזייה ולואי גלואה חברת מסחר ביינות ומשקאות, ועד מהרה החלו לערבב קוניאק משלהם. נפוליאון נמנה על המעריצים הראשונים של המשקה, שנתנו את הפוש להקים מזקקה כמו שצריך בקוניאק, ועד היום צלליתו של נפוליאון מעטרת את צוואר הבקבוק. בתור הזהב של פריז היה קוניאק הבון-טון של התקופה, ואף מספרים כי גוסטב אייפל ותומאס אדיסון השיקו כוסות קורבזייה בחנוכת מגדל אייפל, אז גם זכה המותג במדליית זהב ב"יריד פריז" המפורסם בשנת 1889.

היום, כאמור, אחרי נמנום של כמה שנים, כבר אי-אפשר לפגוש בר שלא מציע כמה קוקטיילים מבוססי קוניאק בכלל, וקורבזייה בפרט: 'דאבל סטנדרט', 'אימפריאל' 'קוקטייל אנד דרימס', 'טיילורמייד', דן קרייצר שלא מזמן סגר את הבר שלו הגיש בו 60 קוקטיילי קוניאק. משהו באצילות המשקה הפכה אותו, כמדומני, לאחד המשקאות הקרובים לליבם של דור הברמנים הנוכחי. בידיים הנכונות אני מת על קוקטיילים של קוניאק, ולפחות לחודשים הקרובים להרים כוסית לחיי פריז זה הכי קרוב שיהיה לי לפריז, אז לפחות שהייאוש ייעשה יותר נוח.

https://www.youtube.com/watch?v=8q9gfSVTJvs