זיו לנצ'נר חושב שלשתות קוניאק או ברנדי, זה כמו לשחק בספרד או באירופה. רק לנו נדמה שמשחקי היורו משפיעם פה על מישהו...
נקלעתם במקרה לחברת שותים מבינים ומתנשאים, ומציעים לכם לבחור ברנדי. במקום לגמגם ולצאת טמבלים, רוצו רגע לשירותים עם המדריך המה-זה-בסיסי הזה שלפניכם ותחזרו קצת יותר בעניינים. לא שתצאו מכאן מבינים גדולים, רק סתם כדי שתהיה לכם אופציה לא להסתפק ב"יאללה, תביא קוניאק, אחי"...
ברמות הגבוהות שלו, ברנדי הוא משקה הג'נטלמנים האלגנטי. דרינק אחרי-האוכל הקלאסי של האריסטוקרטיה. לכן הברנדי סוחב דימוי יהיר, אבל יש סימנים לכך שהוא מתחיל להתנער ממנו. טוב, לפחות חלקית. מקור שמו של הברנדי הוא במילה ההולנדית Brandewijn, יין שרף. במאה ה-12 השתמשו ההולנדים בטכניקה חדשה של זיקוק יינות בשאיפה לשמר אותם במסעות המסחר הממושכים בחו"ל.
יש גם סיפור שמתעקש על סיבה נוספת לזיקוק הברנדי - הרצון להפחית את המס שהוטל באותם ימים על יין בהתאם לאחוזי האלכוהול שלו. הרעיון של יצרני היין הממזרים היה להוסיף בחזרה מים לברנדי לפני צריכתו, אלא שאז הבחינו שבמהלך השהות בחביות העץ, המשקה בעצם... השתפר. הטעם זוקק ולוטש, ארומות חדשות התפתחו, ואחרות נעלמו. נכון, לא נכון – עזבו, סיפור יפה. כך או כך, הברנדי נבדל מהיין והתחיל להימכר כמשקה אלכוהולי חדש, יוקרתי, וכמובן, יקר.
בהגדרה הרחבה יותר, ברנדי הוא תזקיק של כל יין פירות. כמו מה? כמו מה שאתם רוצים, בערך. תפוחים, אפרסקים, משמשים, שזיפים, דובדבנים, פטל וכן הלאה. יש כל מיני סוגים של ברנדי, שמיוצרים במדינות שונות. שני המוכרים והנחשבים ביותר הם קוניאק וארמניאק. שניהם מזוקקים מענבים, ורק מזנים מסוימים, שניהם צרפתיים, ורק מהאזורים הנושאים את שמותיהם. ושניהם יקבלו פה תכף התייחסות שמגיעה להם. ברנדי, בטח מהאגף היוקרתי, נמזג בפני עצמו, בכוס גדולה ונמוכה שנקראת סניפטר (או כוס בלון) ומונחת בכף היד. אבל הוא גם מצא את דרכו ללא מעט קוקטיילים. לפעמים מחממים אותו מעט, ויש ארצות באסיה שבהן מגישים את הברנדי דווקא עם קרח.
המשקה המיוחס הזה, הרולס רויס של הברנדים, מיוצר רק באזור קוניאק בצרפת, ואחרי הזיקוק הכפול בדודי נחושת הוא מיושן שנתיים לפחות בחביות עץ אלון. הכל בהתאם לדרישות ולמגבלות שמטיל החוק בצרפת. והוא מטיל, תסמכו עליו. לרוב, הקוניאק הוא בלנד של קוניאקים שונים, ודרגת היישון שלו (ויש ארבע רמות כאלה: VSOP ,VS ,XO ,PRESTIGE) נקבעת לפי זו של הבחור הצעיר בחבורה.
הארמניאק, שאמנם התפרסם פחות מהקוניאק, איכותי לא פחות ויש שיגידו יותר. מה שבטוח, הוא הקדים את הקוניאק בשנים רבות וכבר במאה ה-15 הוצג כברנדי הראשון מתוצרת צרפת. גם הוא חייב להיות מיוצר באזורו ובהתאם לשאר הדרישות המחמירות של החוק. הוא פירותי יותר מהקוניאק בגלל שיטת זיקוק שונה, ומקבל, עם היישון, יותר ממאפייני העץ. עוד בניגוד לקוניאק, הארמניאק מזוקק פעם אחת, ולא פעמיים, במכל מתכת מיוחד.
אז כמו שכבר הבנתם, ברנדי זה לא רק קוניאק או ארמניאק. בין המקרים הפחות פיינשמקרים, אבל הנשתים יופי, קבלו כמה בולטים עם פחות דאווין:
קלבדוס הוא ברנדי תפוחים שמיוצר בנורמנדי שבצרפת בצורה מסודרת כבר מהמאה ה-16. מזוקק מסוגי תפוחים שונים (יש 200 סוגים כאלה, בסך הכל), שגודלו במיוחד לצורך זיקוק ברנדי. התזקיק מיושן שנתיים לפחות בחביות עץ כדי שיוכל להיקרא קלבדוס.
או-דה-וי - מי חיים, בצרפתית, או א-מחייה, בלשון סבא. הבסיס של הברנדי. זיקוק של יין מענבים לבנים (או מפירות אחרים) לתזקיק שרוף, לפני ההעברה שלו לנמנום בחבית. אז כן, לא מיושן. אבל בטח, אפשר לשתות ככה.
התזקיק האיטלקי הזה הוא לא בדיוק ברנדי בהגדרה, כי הוא מיוצר משאריות הענבים (דורכאות, בעברית, אבל גם גפת זה סבבה לגמרי...) אחרי הכנת היין, ולא מהיין עצמו. לכן, בדרך כלל, הוא גס יותר בטעמו ועשה לעצמו שם בעיקר כמקל-על-העיכול אחרי ארוחה כבדה. האמת, עזבו, דופקים אותו יופי גם בלי קשר.
הפיסקו הוא הברנדי של דרום-אמריקה, זה שפרו וצ'ילה נאבקות שנים עד זוב יין על מקורו. הגרסאות הלאומיות השונות נבדלות גם באופן ההכנה: מזוקק פעם או פעמיים, מיושן בחביות עץ או לא מיושן כלל, מדולל במים או לא. אבל כולם פיסקו.