שמוליק וולברג מסביר מה מותר ומה אסור לעשות עם קוניאק, ואיך כל זה קשור לציצים גדולים...

האגדה מספרת על אחד האפיפיורים שחלה במחלה מסתורית ונטה למות. לאחר בדיקות מעמיקות וחיטוט בכתובים, שבו אליו הרופאים עם האבחנה כי חייו אכן בסכנה, וכי על-מנת להינצל הוא יהיה חייב לקיים יחסי מין עם אישה. אמר להם האפיפיור: "אין מצב, הרי נדרתי להתנזר מחיי אישות". אמרו לו: "בן אלוהים אתה וזה פיקוח נפש". התרצה הקדוש, אבל התנה את הדבר בקיומם של שלושה דברים...

מסתבר שקוניאק היה מרכיב חשוב בהרבה קוקטיילים החל מסוף המאה ה-19 ועד 1930... (צילומים: יח"צ, freeimages.com)
מסתבר שקוניאק היה מרכיב חשוב בהרבה קוקטיילים החל מסוף המאה ה-19 ועד 1930... (צילומים: יח"צ, freeimages.com)
מרכיב חשוב ביותר בהרבה קוקטיילים החל מסוף המאה ה-19 ועד 1930... (צילומים: יח"צ, freeimages.com)

הראשון - שתהיה עיוורת כדי שלא תזהה את מראהו, השני - שתהיה חירשת כדי שלא תזהה את קולו. "ומה עוד?", שאלו החכמים. "שיהיו לה ציצים גדולים". "אב קדוש", שאלו אותו עוזריו, "עיוורת – אנחנו מבינים, חירשת – אנחנו גם מבינים, אבל ציצים גדולים?! למה?". "מה למה?", ענה האב הקדוש, "כי ככה אני אוהב את זה"...וכל הסיפור הזה על שום מה? כי לפני הרבה שנים הטפתי, כנציג קורבזייה בארץ, לשתות קוניאק עם קרח וטוניק ולא לשכוח לקשט את הכוס בפרוסת לימון. בראותי את כל הברמנים מרימים בזעזוע עמוק גבה ידענית צרפתית, צרחתי: "כי כך אני אוהב את זה!".

בתי הקוניאק ירו לעצמם ברגל במחצית השנייה של שנות ה-90 כשבידלו את המשקה ו"חינכו" את כולם לשתות קוניאק בסניפטר (רצוי מחומם) ותו לא. לדעתי, זה רק בגלל שהם אף פעם לא ניסו לשתות קוניאק בסניפטר שחומם בסטימר של מכונת קפה בתל-אביב של אמצע אוגוסט. כי בינינו, אין כמו קוניאק עם ארומות חלב רתוח בקיץ במזרח-התיכון. בעיניים כלות ראו קברניטי בתי הקוניאק איך הוויסקי פורח ואילו הקוניאק נובל. לפני שנים הם החלו לשווק את המשקה בצורה ורסטילית יותר ולמזלם שוק השתיינים הסיני מתעורר. פעם התארחתי בשאטו קורבזייה, שם התקבלתי באדיבות עם השאלה "תרצה את הקורבזייה שלך עם קרח ועם טוניק? או עם ג'ינג'ר אייל? או אולי עם מיץ תפוזים?". אותו היום היה יום חם בז'רנק, הכפר החביב בלב מחוז קוניאק, בבית קורבזייה.

קוניאק קורבזייה - אווירה
קוניאק קורבזייה - אווירה
לפני כשבוע התארחתי בעונג בפרויקט של דן קרייצר. האיש המדהים הזה הקים פופ-אפ בר שכבר סופר עליו כאן תחת השם GOLDEN AGE COCKTAILS. הפופ-אפ בר, הממוקם בחלל פרטי ששייך לבר 'הגאולה', מציע קוקטיילים קלאסיים לפי מתכונים של סוף המאה ה-19 ועד 1930 ובתוכם הרבה קוקטיילים מבוססי קוניאק. מסתבר שקוניאק היה מרכיב חשוב בהרבה קוקטיילים באותם ימים, ביניהם 'סזראק', אולי מתכון הקוקטייל הראשון הרשום בעולם, מה שמעצים את חטאם של משווקי המשקה במחצית השנייה של המאה ה-20, ועד לקוקטייל בשם MILES LIMIT 12 - קוקטייל לעגני שחרץ לשון לחוקי היובש בארצות-הברית. הסיפור היה שבתקופת היובש אסר החוק על שתיית אלכוהול עד לטווח של 3 מייל מהחוף. חובבי השתייה החליטו להתחכם לחוק משבית השמחות והיו מארגנים כלי שיט שירחיקו את הבליינים מעבר לאותם 3 מיילים על-מנת שיוכלו לשתות ולחגוג בכיף. כשהבין המחוקק איך הערימו עליו החוגגים, הוא מיהר להגדיל את טווח האיסור וכך נוצר הקוקטייל כסוג של ביקורת חברתית נגד החוק.

כשהתארחתי בבית קורבזייה ביקרתי כמובן את אזור סדנת יצירת החביות שלהם. על גבי אחד הקירות היה תלוי לוח שעם גדול שהיו נעוצים בו חלקי מתכת, רסיסים וקליעים שנראה ממש כמו מוזיאון לבליסטיקה. מסתבר שעצי האלון העתיקים הללו ששימשו לייצור החביות ספגו קליעים ורסיסים בשתי מלחמות העולם, וכעת מחלצים מהם את הקליעים והרסיסים בשעת עיבוד הגזעים לטובת החביות. עכשיו נסו לדמיין את הצרפתי הזקן בן ה-70, אותו לוחם הרזיסטאנס שיושב בנחת ולוגם קורבזייה שיושן בחבית שעשויה מאלון שספג קליע ובכך הציל את חייו והוא אפילו לא יודע על כך.