לכבוד החורף בוחרים חברי מועצת סנהדרינק את הדרינק החום שעושה להם חם בלב. והפעם: צחי ימין עם גראפה POLI...

אני אוהב לשתות גראפה בחורף כשקר. הגראפה עושים משאריות - זגים, חרצנים, קצת תירוש ולך תדע - אולי גם כמה שדרות. יש שיאמרו שגראפה היא סיגריית הנובלס של האלכוהול. תמיד האמנתי שהחורף מגיע רק כדי להבליט את חשיבותן של השאריות. כל-כך חמים ונעים עכשיו מתחת לפוך, אז מי המשוגע שייצא בקור הזה למכולת. לא יקרה כלום אם נאכל קורנפלקס יבש, אפילו אם המרקם מזכיר קצת קרטון. והעגבנייה שגידלה טחורים? היא אחלה לשקשוקה! והבננה השחורה? זה דבש... הכל באשמת התרבות המערבית הקלוקלת שגרמה לנו להשליך אותם לפח מלכתחילה.
הגראפה היא קוניאק לעניים שחימם את העמך של צפון-איטליה במשך חורפים רבים ומושלגים... (צילומים: יח"צ)הגראפה היא קוניאק לעניים שחימם את העמך של צפון-איטליה במשך חורפים רבים ומושלגים... (צילומים: יח"צ)
הגראפה היא בעצם קוניאק לעניים שחימם את העמך של צפון-איטליה במשך חורפים רבים ומושלגים... (צילומים: יח"צ) אני אוהב לשתות גראפה בחורף כשקר. היא מזכירה לי תמיד שהבציר בדיוק הסתיים והסתיו - ימיו ספורים. עכשיו הענבים נותנים עבודה ביקב והיינות של השנה הבאה קורמים עור וגידים ואלכוהול וטאנינים. הגפנים אמנם נכנסות לתרדמת החורף, אך הענבים טרם אמרו נואש. הם מתכוננים למשמרת הבאה במזקקה... שהרי חורף הוא עונה שבה צריך לצאת קצת מה-Comfort zone כדי לסבול את הנזילות, את הפסקות החשמל והקור ולהמתין עד שיחלוף זעם. לפני שנצחצח חרבות ונפצח בוויכוחים, צריך להצהיר בריש גלי - גראפה היא לא משקה מפונפן. כאילו היא כן, אבל רק אם שותים אותה בפרהסיה. נכון, גם כוסות של רידל עם רגל ארוכה וגוף של גיטרה לא מסייעות במאבק ההסברה, אך קודם לכל חשוב לזכור ששמה השני של הגראפה היא "קוניאק לעניים". הקוניאק הזה חימם את העמך של צפון-איטליה במשך חורפים רבים ומושלגים, אז אם מתחשק לי לפעמים להרגיש כמו כורם מפיאמונטה, שאחרי יום עבודה ארוך רק רוצה להגיע הביתה בשביל ללגום קצת גראפה שתפשיר לו את העצמות, מי אתם שתקראו לי מפונפן.
גראפה - בקבוקגראפה - בקבוק
אני אוהב לשתות גראפה בחורף כשקר, למרות שגראפה בישראל זה משקה קצת יקר. ואם כבר לשתות אותו בעונה מסוימת, אז לפחות שהיא תהיה קצרה. בשביל שלושה חודשים וחצי של חורף אני מוכן קצת להתמסד ולהשקיע, בעיקר כשאין איזה חבר שחוזר מהדיוטי של רומא. אני מודה, לקח לי זמן כדי להבין שגראפה זולה גורמת לסבל יותר מאשר להנאה. ממש כמו השלוק ההוא מהקגלביץ' של ל"ג בעומר בכיתה ה'. עכשיו אני כבר יכול להגיד זאת בפיכחון, ההבדל בין גראפה זולה לאיכותית הוא דק אך הרה-אסון - בצד אחד יש גראפה ואילו בצד השני אצטון... אני אוהב לשתות גראפה בחורף כשקר. היא אחלה אקורד סיום לארוחה טובה. לא שותים אותה כי צמאים, אלא כשרעבים לעוד ביס והמקום בבטן כבר מזמן תפוס. כידוע, חורף הוא עונה מושלמת לחמינים, נזידים וביסקים ועוד מנות מזוקקות ומכבידות לעייפה שהתבשלו במשך שעות ארוכות. אחריהן, אפילו אלה המתגאים בקיבה נפרדת לקינוחים - מתקשים לעמוד במרוץ, ועל-מנת לפתוח את ה"צנרת" לא צריך לקרוא לשרברב, אלא רק לפתוח גראפה פולי "זהב". מכל הגראפות, הטובות יותר והטובות פחות, מבית מזקקת POLI הוותיקה, אני מתחבר דווקא לסארפה באריק. יש בה משהו לא מתיימר מחד, ועם זאת היא מספקת את כל מה שאתה זקוק לו מאידך. בטח ביום חורף סגרירי ואפילו מכוס של צ'ייסר, חלילה לא של רידל. היא מיוצרת מגפת (מין מילה חיננית בעברית לזגי הענבים שהתפתחה מהמילה ג'יפה בערבית...) של קברנה ומרלו שגדלו בהרי הדולומיטים שבצפון-איטליה, והתיישנה ארבע שנים בחביות עץ אלון המשוות לה צבע זהוב בהיר ומורכבות מעודנת. הסארפה באריק מכילה 40% אלכוהול ויש לה סיומת נקייה וארומטית שבאה לידי ביטוי במיוחד כששותים אותה בטמפרטורת החדר. ואם במקרה שכחתי לציין, אז אני מאוד אוהב לשתות אותה בחורף כשקר.