חברי מועצת סנהדרינק סוגרים חשבון עם השנה שהיתה:

אחת התופעות המלבבות והמסוכנות גם יחד של השנה שמיד נגמרת, היא פריחתם של המזקקים העצמאיים. ניר קיפניס מזקק את 2014 לאור הירח

בתחילת חודש דצמבר הוזמנו לחיפה במסגרת אירועי "שבוע האוכל הפולני" כדי להנחות פאנל של "נאלבקי", אולי שיטת ייצור האלכוהול הכי מזוהה עם פולין. לפני שעלינו להתייחד עם עשרות סוגים של אלכוהולים ביתיים, ערכנו סיור קטן בין היצרנים. להפתעתנו, ולמרות שנאלבקי אינו תזקיק, היו ביניהם גם לא מעט מזקקים ביתיים. שניים מהם שמכנים את עצמם MOON-SHINE, הזכירו לנו את מזקקי הוויסקי הצועני מ"חתול שחור-חתול לבן" של אמיר קוסטוריצה, למרות שהחיפאים מייצרים במזקקה שלהם דווקא משהו שמזכיר ברבן, כלומר תזקיק תירס, עוד לפני טעמי הווניל והקרמל של החבית.

עוד לפני שמדובר בתופעה ישראלית, מדובר בטרנד עולמי (צילומים: ג'וב הרגיל, אוסף פרטי, יח"צ) עוד לפני שמדובר בתופעה ישראלית, מדובר בטרנד עולמי (צילומים: ג'וב הרגיל, אוסף פרטי, יח"צ)
עוד לפני שמדובר בתופעה ישראלית, מדובר בטרנד עולמי (צילומים: ג'וב הרגיל, אוסף פרטי, יח"צ) לפני שנרוץ למשרד האוצר ולרשות המיסים, צריך להקדים ולומר שמעבר לקטליזטור בצורת תקנות המס החדשות, מדובר בטרנד עולמי: כבר ב-2010 נכחתי בכנס של "מון-שיינרס" בקנטאקי. חלק מהתוצרים היו נוראיים, חלקם היו מפתיעים באיכותם - והכי חשוב, הם עוררו המון רעש סביב נושא הזיקוק הביתי. אגב, הכנס נתמך בידי יצרני-העל של הברבנים שהבינו שיצרן ביתי שמייצר כמה עשרות אלפי בקבוקים בשנה, הוא לא מתחרה אמיתי ל"וויילד טרקי" או "ג'ים בים" למשל, אלא בסך הכל מחייה את הסצנה שממנה ירוויחו, בסופו של דבר, גם (ואולי בעיקר) היצרנים הגדולים. גם בביקור האחרון שלנו בלונדון נחשפנו לעשרות(!) בוגי ג'ין, ממש כך, רובן פרי יצור של מזקקות קטנות או מזקקות בוטיק.
מזקקות - רוחב 1מזקקות - רוחב 1
כלומר, עוד לפני שמדובר בתופעה ישראלית, מדובר בטרנד עולמי שמהווה משקל-נגד ליצרני הענק: אם יש יקבי בוטיק ומבשלות בוטיק, אז למה שלא יהיו גם מזקקות-בוטיק? ובכל זאת, בישראל נתנה גם הרפורמה את אותותיה ושימשה קטליזטור בתחום, במיוחד בכל האמור במזקקות הביתיות: קצת כמו מה שקרה עם הבירות: יותר ויותר אנשים פרטיים מזקקים להם בבית לשימוש פרטי ולחלוקה בין החבר'ה - לרוב אפילו ללא כוונת רווח. גם בדרג-הביניים חלה התקדמות שאפשר לכנותה "דרמטית": נוסף על היצע היבוא והתוצרים הישראליים המוכרים, פרחו השנה לא מעט מזקקות בינוניות וקטנות: כמעט בכל כפר בגליל יש היום מזקקת עראק שמבקשת לחקות (בינתיים בלי הצלחה יתרה) את ההצלחה של מזקקת "אל-נמרוד" שהחלה כייצור ביתי של צד"לניקים לשעבר, והפכה להיות יצרנית של אחד המותגים הנחשבים בשוק העראק המקומי. באזור התעשייה ברקן מייצרת שותפות קטנה של שלושה חברים תזקיקים שמשמשים את "ג'יימס ריצ'ארדסון" לפרייבט-לייבל שנמכר בחנות בנתב"ג, ג'וב הרגיל, יקיר "סנהדרינק" ממשיך לפתח ולמצב את מזקקת "יוליוס" שלו בקיבוץ בית-העמק כמקור לתזקיקים מקומיים איכותיים שנמכרים היטב בלא מעט פאבים ומסעדות בארץ. ו... טוב, אם כבר מתקרבים בחיפוש המטבע אל הפנס של סנהדרינק, הרי ששניים מבעלי האתר הזה: טל חוטינר ויוסי בוזנח, לא הסתפקו השנה בהצלחת ה"שישקו" ו"הסרווסריה" שלהם, אלא רכשו מזקקת אלמביק מקוניאק והציבו אותה ביקב של האחים ניר וטל פלטר בקיבוץ עין-זיוון. בינתיים הם מזקקים שם תמרים, וויסקי (מחומר-גלם שמייצר עבורם אורי שגיא ממבשלת "אלכסנדר" ובשיתוף-פעולה עם מגזין "בלייזר") ותפוחים - ואם לשפוט לפי התוצאות הראשונות, יש שם המון פוטנציאל. דווקא מי שיצאו לדרך עם לא מעט יחסי-ציבור הם MILK&HONEY שגייסו כספים ברשת למען וויסקי ישראלי וקצת דשדשו השנה - ולא נותר אלא לקוות שבקרוב יזכו להגשים את חזונם. הטווח העצום הזה, עם מגוון של מוצרים - מתזקיקים ביתיים ועד למזקקות שיודעות להפיק מעצמן מאלפי ועד עשרות אלפי ליטרים, עושה יופי של שירות לענף: פתאום מדברים על אלכוהול, פתאום נהייה טרנדי לזקק, פתאום נוצר שיח תרבותי סביב הנושא - תענוג. אם כך, למה הזהרתי בתחילת הטקסט הזה שמדובר גם במגמה שעלולה להיות מסוכנת? כי נניח לרגע למזקקות הבוטיק הגדולות-יחסית שהזכרתי (אלה ממילא פועלות תחת אישור משרד הבריאות) וניכנס למטבחים, למרתפים ולמוסכים שבהם מיוצרים תזקיקים ביתיים. זיקוק הוא מקצוע - ומי שמבצע אותו לא על-פי הנהלים, עלול להישאר עם תזקיק שהוא לא רק לא איכותי, אלא אפילו רעיל. כרגע אין שום גוף שמסדיר (שלא לדבר על יכולת לפקח) את פעילותן של המזקקות הביתיות: דודי זיקוק רבים מיוצרים מחומרים לא נכונים, חלק מהמזקקים לא יודעים איך להיפטר מרעלים שנוצרים בתהליך הזיקוק ועוד. במיוחד בפריפריה שבה שותים לעיתים כמה עשרות ולעיתים אף מאות אנשים מתוצרתה של מזקקה ביתית, קיימת סכנה של הרעלה. כאשר חלק מן הבקבוקים עושים את דרכם גם אל "פיצוציות-בוטיק" ברחבי גוש דן. אפשר שהסכנה היא גדולה בהרבה ושלא ירחק היום עד שהתקשורת תפיץ, כדרכה, סיפורים "מסמרי שיער" על צרכנים שהורעלו כתוצאה משתיית תזקיקים ביתיים – ואנחנו כבר יודעים איך זה עובד כאן, במדינת הגמדים: כל כותרת כזאת תייצר את הח"כ הפופוליסט (רעיל מהתזקיק עצמו, אבל חוקי למרבה הצער) שיקפוץ ויתבע להפסיק את חגיגת המון-שיין. מאחר שלמדינה אין אינטרס בפיתוח תרבות שתייה (או תרבות בכלל או כל דבר שלא מכניס לה כסף ממיסים), אנחנו עוד עלולים לראות פשיטות משטרתיות על מזקקות ביתיות ברוח תקופת היובש בארצות-הברית. מה הפתרון? כדי שכולנו נוכל להוסיף וליהנות מהתרבות האלטרנטיבית והמקסימה הזאת, אולי מוטב שכמה מהיבואנים הגדולים יבינו את מה שהבינו עמיתיהם בארצות-הברית ויחבקו את הסצנה, ממש כמו שיצרני הבירה בישראל חיבקו את המבשלים הביתיים (למרבה הצער, לא את הבינוניים), ידריכו אותם, יספקו להם בהתנדבות שירותי מעבדה למשל - וייערכו פסטיבלים שבהם נוכל לחגוג את הטרנד הנפלא הזה כבר ב-2015. עד אז, תעשו טובה ותשרקו אם אתם רואים שוטר...