תחרות המבשלים הביתיים של "סאם אדאמס" הדגימה עד כמה עלתה הרמה של בישול הבירה הביתי. ניר קיפניס טעם לא מעט בירות ושרד כדי לספר...

אם איני טועה, כבר כמעט עשור שהתחרות הזאת, שמלווה את סצנת בירות הבוטיק בישראל, נערכת. אני נחשפתי אליה לראשונה ב-2007, עת נערכה ב"כחול" שבחוף תל-ברוך, וכבר אז התפעלתי מהחסות המרשימה שמעניק מותג מסחרי, שהחל את דרכו כ"בוטיק" כמו סאם אדאמס, לבישול של בירה ביתית. זאת ועוד – לא רק התחרות המושקעת עצמה הרשימה אותי, אלא גם העובדה שהמנצח יטוס עם הבירות שלו ל"סמואל אדאמס לונג שוט" שנערכת בארצות-הברית.

חלק מהתוצרים, גם בז'אנרים הקרובים פחות לליבי, היו מוצלחים מאוד ושיקפו תזוזה מעודדת קדימה בתחום מבשלות ה"מיקרו-בוטיק"...חלק מהתוצרים, גם בז'אנרים הקרובים פחות לליבי, היו מוצלחים מאוד ושיקפו תזוזה מעודדת קדימה בתחום מבשלות ה"מיקרו-בוטיק"...
חלק מהתוצרים היו מוצלחים מאוד ושיקפו תזוזה מעודדת קדימה בתחום מבשלות המיקרו-בוטיק (צילומים: גדי דבירי) האירוע השנה היה מקצועי וצנוע יותר, אבל דווקא הגישה "הרזה" הזאת המחישה את התמקצעות הסצנה. אם נחזור שמונה שנים לאחור, הבירות הביתיות של אז היו רוויות גימיקים וחלקן היו קשות לשתייה. הפעם הרמה היתה שונה לגמרי. נתחיל באווירה: כמה עשרות אוהבי בירה שהתנדבו לשפוט את התוצרים התכנסו ביפו, במרכז הבירה הוותיק "בירדי" של חבר-המועצה גדי דבירי. למרות שהתחרות היא על-שם סאם אדאמס, כלומר "טמפו", כיבדו בנוכחותם את האירוע לא מעט אנשי מפתח מהמתחרים הגדולים, אולי כי קל במיוחד לפרגן לבירות לא-מסחריות שלא מיועדות לבישול למטרות רווח (אם כי הניסיון מלמד שחלק מהמשתתפים בתחרויות בשנים קודמות, הפכו מאז ליצרני בירות-בוטיק, וחלקם אף שפטו בתחרות השנה). השופטים חולקו לקבוצות כך שכל קבוצה טעמה עשרה סוגים של בירה בקטגוריות שונות. מי שלא השתבץ לקטגוריה מתאימה, הציג בקטגוריית ה"פרי-סטייל". כך טעמתי לאגר וסטאוט, טריפל ואמריקן פייל, בראון אייל וחיטה ועוד. כבר התוודיתי בעבר על חיבתי העזה לבירות לאגר פשוטות, אבל חלק מהתוצרים, גם בז'אנרים הקרובים פחות לליבי, היו מוצלחים מאוד ושיקפו תזוזה מעודדת קדימה בתחום מבשלות ה"מיקרו-בוטיק" (כלומר, כאלה שהן אפילו לא מבשלות-בוטיק). בניגוד לשנים שבהן התקיימה התחרות באופן של תצוגה פתוחה לקהל, הרי שהפעם לא היה קהל - וגם המתמודדים עצמם נשארו בבית ויוצגו בתחרות רק על-פי התוצרים, בשיטה של טעימה עיוורת, ללא כל מיתוג או סממן מזהה אחר. מה שכן, היה תענוג לראות את השופטים: עיתונאים (את המועצה ייצגו, מלבד אב-הבית גדי דבירי, גם מירה איתן, טל חוטינר ועבדכם השיכור), מבשלי-בירה מקצועיים – כמו אורי מ"אלכסנדר", ג'רמי מ"ג'יימס", אנשי-מקצוע בכירים ב"טמפו" ומ"מבשלות בירה בינלאומית" ("קוקה-קולה") ועוד אנשים הקשורים לתחום, חלקם כאלה שזמנם יקר – ובכל זאת פינו שעתיים לטובת מתן משוב רציני למבשלי-בירה בתחילת דרכם. את ההכרזה על המנצח אני שומר לעדכון שיגיע מגדי דבירי עם היוודע התוצאות ושמות הזוכים בק3טגוריות השונות. לפיכך אסתפק בינתיים בהכרזה על המנצחת האמיתית של "סמואל אדאמס לונג-שוט" השנה: הלא היא הבירה, שככל שיענו אותה במיסים ובחקיקות דרקוניות – כן תרבה וכן תפרוץ!