מועצת סנהדרינק בפרויקט מיוחד לקראת יום העצמאות האמריקאי:

מירה איתן על תקופת היובש בארצות-הברית ועל התיקון ה-18 לחוקה שייזכר לעד כעלבון לכל ההיסטוריה האנושית...

אני אוהבת יובש. חום מדברי יבש וכמעט מעיק. כזה שלא מזיעים בו. כזה שבא לך להרטיב אותו עם מים במצב צבירה מוצק, בתוך כוס העראק אשכוליות שלך. כזה שבא לך להתנהל לאט, לשבת בשקט, ולהזיז את היד רק כדי להגיע עם בקבוק הבירה מהשולחן אל הפה. אבל האמריקנים (והאמת שגם הרוסים, האיסלנדים, הנורבגים והפינים באותה תקופה, אבל אף אחד לא מתייחס לזה אף פעם), לא התכוונו ליובש הזה כשחקקו את התיקון ה-18 לחוקת ארצות-הברית, והחלו את תקופת היובש, בשנת 1919.
התכנית המייבשת לא הלכה לכיוונים הנכונים, משום שחוק היובש הוביל לפעילות בלתי חוקית עצומה של  המאפיה... (צילומים: יח"צ)התכנית המייבשת לא הלכה לכיוונים הנכונים, משום שחוק היובש הוביל לפעילות בלתי חוקית עצומה של המאפיה... (צילומים: יח"צ)
התכנית המייבשת לא הלכה לכיוון הנכון, וחוק היובש הוביל לפעילות בלתי חוקית עצומה של המאפיה (צילומים: יח"צ) חוק היובש - חוק שאסר על ייצור, יבוא וייצוא, רכישה, הובלה ומכירה של משקאות אלכוהוליים בכל ארצות-הברית, נחקק ב-16 בינואר 1919 ונכנס לתוקף שנה מאוחר יותר ב-16 בינואר 1920. כבר באמצע המאה ה-19 קמה בארצות-הברית תנועה שהטיפה להתנזרות מצריכת אלכוהול. חוקי דת צדקניים ועדויות לנזק שעלולה לגרום התמכרות לאלכוהול גרמו לאמריקנים דאגה רבה. גלי ההגירה העצומים הביאו עימם מנהגי שתייה חדשים, וצריכת האלכוהול בארצות-הברית היתה גבוהה יחסית באותה עת. עזרו לזה המחירים הנמוכים של המשקאות האלכוהוליים וטיב מי השתייה הירוד. אך התכנית המייבשת לא הלכה לכיוונים הנכונים, משום שחוק היובש הוביל שלא בכוונה לפעילות בלתי חוקית עצומה בגודלה כנגד הממשל האמריקני בידי המאפיה וארגונים מחתרתיים שונים. הארגונים פעלו בשוק השחור במכירת אלכוהול לכל דורש, ומערך שלם של עסקים בלתי חוקיים נפרש על פני ארצות-הברית כולה. רשת של מסבאות שכונו 'Speak-easy' נפתחו ובהן, בנוסף למכירת משקאות אלכוהוליים, הועלו גם מופעי מוזיקה וחשפנות שעזרו לשגשוג התעשייה. בעיר ניו יורק לבדה פעלו בין 30,000 ל-100,000 מוסדות בלתי חוקיים למכירת משקאות חריפים שכאלה. הגנגסטר הידוע לשמצה, אל קפונה, שלט בעצמו על כ-10,000 מסבאות לא חוקיות מסוג זה. משקאות אלכוהוליים הוברחו מקנדה, מקסיקו וקובה, ויצרני כהילים בלתי חוקיים (Moonshiners), פעלו בסתר בכל פינה אפשרית, וייצרו לעתים משקאות שהובילו אנשים רבים לעולם שכולו טוב, תרתי-משמע. באותה תקופה התפרסמו כינויים, ציטטות ושירים רבים ששמו את החוק ללעג. ה-1 ביולי 1919, יום לאחר שהחוק נכנס לתוקפו, כונה בשם Thirsty First (בכפל משמעות). וינסטון צ'רצ'יל טען כי חוק היובש היה "עלבון לכל ההיסטוריה האנושית". הנסיך מוויילס, אדוארד, חזר מארצות-הברית ומקנדה וסיפר לאביו, ג'ורג' החמישי, על פזמון ששמע שם: "עשרים וארבעה ינקים, היו מאוד צמאים, חצו את הגבול, כדי ללגום ויסקי. כאשר בקבוק הוויסקי נפתח, החלו הינקים לשיר, 'אלוהים ברך את אמריקה, אך אלוהים נצור המלך!'". אבל גם בקרב חוגי הרפואה היו רבים שהתנגדו לחוק, כיוון שאלכוהול שימש אמצעי ריפוי שניתן על-ידי הרופאים לחולים שבטיפולם. רגע לפני כניסת החוק לתוקפו רבים מבני המעמד הגבוה אגרו כמויות אדירות של משקאות אלכוהוליים לשימוש ביתי. מלאי המשקאות אצל הסוחרים, המסבאות ומחסני המועדונים התרוקנו במהרה. חלק מהרוכשים החדשים היו אנשי הקונגרס, סנטורים ואף הנשיא עצמו. עם הזמן הבינו אלה שהחוק לא ממש משרת את מטרתו ומאוד לא אהוד בקרב הציבור הרחב, במיוחד באזורים העירוניים, וקראו לביטולו. גם המשבר הכלכלי תרם נכבדות לעניין, בשל הצורך בכספי המיסוי שהגיעו מעולם האלכוהול.
ג' דניאלס אווירה - ספייה בג' דניאלס אווירה - ספייה ב
לאחר שהרשויות הבינו שלא ניתן לפקח על ההברחה ולאכוף את החוק הדרקוני שכשל, ואי-אפשר למנוע שתיית משקאות חריפים, בוטל חוק היובש, התיקון ה-18 לחוקה, על-ידי התיקון ה-21 לחוקת ארצות-הברית, ומ-17 בפברואר 1933 הותרה מחדש מכירת משקאות אלכוהוליים. עד היום, זהו המקרה היחיד בחוקת ארצות הברית שבו ביטל תיקון אחד לחוקה תיקון אחר. ב-5 בדצמבר 1933 נשמו אנשים רבים לרווחה בארצות-הברית, וקולות חליצת פקקי בקבוקי האלכוהול נשמע ברמה באופן חוקי לגמרי. תקופה קשה בת 13 שנים - תקופת היובש (Prohibition) הגיעה לקיצה. אמנם התיקון ה-21 אינו אוסר על מדינות להגביל או לאסור משקאות חריפים, אך עד היום חלים איסורים והגבלות על מכירת משקאות חריפים במחוזות רבים ובערים ובמדינות שונות בארצות-הברית. לאחר תקופת היובש, לקח לאמריקנים שנים רבות לפתח חזרה סוגי כהילים אופייניים להם ולהחזיר את העטרה של כהילים ותיקים ליושנה. חקיקת חוק היובש היתה מכה אנושה לתעשיית המשקאות וביטול החוק היה צעד ראשון לקראת שיקום התעשייה. כתוצאה מחוק היובש סגרו יצרנים בקנה מידה גדול את מפעליהם, מה שהביא לשקיעתו של הענף החוקי באותה תקופה, ולהתפתחותה של תעשיית משקאות בלתי חוקית שגלגלה 3 מיליארד דולר לשנה, שעליהם לא שולם כל מס. עכשיו היו צריכים לתקן את העוול. לאחר ביטול החוק השיגו חנויות רבות רישיונות למכירת משקאות חריפים וחידשו את המלאי שלהם. תעשיית ייצור הבירה חודשה, אם כי רק כמחצית ממנה, ואלפי פועלים חזרו להיות מועסקים שוב בתעשייה. תעשיית היין כמעט נהרסה כליל בעקבות החוק הדרקוני, ולענף היין לקח הרבה זמן לחזור לפעילות רצינית, כמעט כפי שהיתה לפני תקופת היובש. רק בשנות ה-60 של המאה הקודמת התחוללה מהפכת המודרניזציה בקליפורניה והחזירה את ארצות-הברית למקום מרכזי במפת ייצור היין בעולם. הוויסקי האמריקאי חזר להיות מאיכות טובה, לאחר תקופה חשוכה של ה-Moonshiners שהוויסקי שלהם גרם לנזקים בלתי הפיכים לחלק מצרכניו, ותרבות הקוקטיילים, שהפריחה שלהם החלה בברים המחתרתיים בתקופת היובש, הפכה במשך השנים לאחד מנכסי צאן הברזל של תרבות השתייה האמריקאית.