חיליק בממלכת השוקולד

לא מזמן נצפה חיליק גורפינקל משוטט במכולות, פיצוציות ומינימרקטים ברחבי העיר כשהוא מחפש... ארטיק. ברור שהארטיק הוא ממש לא האישיו ושהעניין פה הרבה יותר מורכב. ככה זה כשאתה מבין שאתה צריך להיגמל, אבל לא ממש סגור על עצמך

לפני כמה שבועות מצאתי את עצמי מסתובב באין ספור מכולות, פיצוציות ומינימרקטים ומחפש ארטיק. לא סתם ארטיק. ארטיק מגנום. מדוע צריך יהודי מקשיש כמוני לטרוח כל-כך ולחפש בכל רחבי העיר משהו שיש כמעט בכל מקום, תשאלו בוודאי. ובכן, מעשה שהיה, כך היה. המגנום הספציפי שחיפשתי היה מגנום שאינו קיים. ארטיק שחלמתי על באג.

בעניין השתייה, מיד אסביר. אם אצליח. לא בטוח (צילומים: יח"צ) בעצם זה לא מדויק. הוא היה מגנום שראיתי בפוסטר במכולת של סלומון ברחוב טשרניחובסקי ולא הבנתי שמה שאני רואה הוא בעצם פוסטר מאוד ישן והמגנום הספציפי שבו חשקתי (מגנום שוקולד תפוז, אם זה משנה. וכן, זה משנה...) כבר מזמן לא קיים ברפרטואר של החברה ואולי אפילו מעולם לא עלה כלל על המדפים. וזה עוד טוב. כי פעם לא הייתי נח לפני שהייתי טועם כל מעדן חלב חדש. וגם היום לא אנוח ולא אשקוט לפני שאנסה כל טבלת שוקולד חדשה של לינדט. אבל עוד נגיע לזה. עכשיו תשאלו בוודאי, בצדק גמור מבחינתכם, מדוע אני מטריח את קוראיו המכובדים של אתר העוסק בתרבות השתייה בישראל (א-ינע תרבות. א-קיינה נימוס), במשהו שאין לו בעליל שום קשר לא לשתייה וכנראה גם לא לתרבות. ובכן, בעניין התרבות אני מוכן להתווכח איתכם, ומיד כמובן אעשה זאת, ובעניין השתייה, מיד אסביר. אם אצליח. לא בטוח. בשנים האחרונות התפתחה תרבות שלמה (הנה התרבות. במיוחד אם אתם מסכימים שגם תרבות צריכה היא סוג של תרבות, לצערנו הרב) שעוסקת בטעמים. איני מתכוון לטעמים אלא ל'בטעמים'. נחזור רגע אל המגנום המסכן. אין יותר סתם ארטיק שוקולד - בסדר, היו גם אז, בילדותנו, טעמים: שוקו-וניל, שוקו-שוקו ושוקו-בננה, אלא מגנום בלאק אספרסו - שלגון שמנת משובחת בטעם וניל בציפוי שוקולד מריר מעולה עם ריפל בטעם קפה. ויש כמובן עוד רבים ואתם מכירים את כולם אישית אז אחסוך לכם. רק אזכיר את המוזרויות הגדולות מכולן, המגנום הוורוד (משהו שמתיימר להיות בטעם פירות יער) וכמובן המגנומים המוכספים והמוזהבים. יש כמובן גם 'פשוטים' יותר, יחסית, אבל באופן כללי שום דבר אינו פשוט יותר בימינו. ולמה זה ככה, אתם בוודאי שואלים (אתם שואלים?). בכדי שתתבלבלו. תתבלבלו מהשפע. אבל בסוף תקנו. ועוד איך תקנו. ואתם באמת קונים. אני לפחות קונה. גם כשנדמה לי שבאמת הגיע הזמן להיגמל, אני קונה. גם עולם האלכוהול לא נמלט מטרנד ה'בטעמים' ששטף את כל המחלקות האחרות. אין יותר סתם גלנמורנג'י או מק'אלן. אז נכון, כאן עוד לא קוראים לזה 'בטעם', אלא מתחכמים ומייצרים סינגל מאלט עם סיומת מיוחדת. פיניש. אלי פיניש של עולם הוויסקי. ומה אני נגיד לכם, מדף הסינגלים הופך אכן במהירות מסחררת לארץ נהדרת משל עצמו. וכך תפגשו עליו סינגל מאלט ששהה בסוף שלב ההתבגרות שלו בחביות עץ אלון, עוד קצת זמן בחבית ששימשה קודם ליישון שרי, או פורט, או ברבן. ואלו הן עדיין דוגמאות נסבלות והגיוניות. כי יש גם כאלו שמבלים עוד קצת בחבית של יין בורגון, או סוטרן או כרמל מזרחי. ואני לא צוחק. עכשיו תשאלו בוודאי מה הבעיה עם כל זה. והרי זה מוסיף עניין וגיוון לחיינו כצרכני ויסקי. יכול להיות. אבל תנו לי רגע להחזיר אתכם למקרר הגלידות. אתם באמת נהנים מהמגנום פירות יער הוורוד כמו שנהניתם בילדותכם מהשוקו-בננה? אם אינכם בטוחים, קנו לכם שוקו-בננה אחד (יש עדיין כמה כאלה, הם מוחבאים מתחת למגנומים למיניהם), ואחר-כך נדבר. והמקבילה ה'וויסקית' של השוקו-בננה? מתי לאחרונה שתיתם בלנטיינ'ס עם הרבה קרח? טוב, הוכחתי לכם את מה שהיה צריך להוכיח. ורק לחשוב שאת כל זה כתבתי רק בגלל שמצאתי את עצמי קונה שוקולד חלב של לינדט במילוי ליקר פואר ויליאמס כשאני יודע, ממש יודע, שזה לא יהיה לי טעים. וזה באמת לא היה טעים. כמו רוב השוקולדים ממולאי המשקאות האלכוהוליים שבסוף לכולם יש אותו טעם. אבל הרי כבר אמרתי לכם שאני 'סאקר' של מותגים. מה? לא אמרתי?