יוסי בוזנח מספר על החבר איל פלד והתחביב המשותף שלהם
"המציאות היא אשליה שנגרמת במצב של חוסר באלכוהול". אני לא יודע מי כתב את המשפט הזה, אבל בעיניי הוא מושלם. הוא גם מתאר היטב את היחסים שלי עם איל פלד, חברי הטוב, בו זכיתי לפני בר-מצווה שנים, ומאז מברך אני על גורלי הטוב שהפגיש בינינו. מהרגע הראשון, נפשותינו נקשרו זו בזו ויישארו כך עד יומי האחרון.
רבים מהמפגשים שלנו נערכו על כיסא בר, בין אם זה בירושלים ובין אם בתל אביב, כאשר התכנית האמנותית כללה זופת פתיחה, ביס קטן ואז רצף ג'יימסון חביב שאיל אוהב כל כך. אוהב עד כדי כך שכאשר המציא לעצמו שם עט, היה זה יאיר בן יעקב, או בתרגום ישיר: ג'יימסון אירי.
אחד הערבים הבלתי נשכחים שלנו התרחש לפני עשר שנים בבראסרי M&R של יקיריי, משפחת ברודו. הייתה זו מהפיכה אסתטית בעולם המסעדנות הישראלי, פאר היצירה. איל ואני אהבנו עד מאד את המקום ונהגנו לסיים כל ערב שתייה בשטיפת קיבה ג'יימסונית בבראסרי. בערב המדובר המקום היה מלא ואנשים נשפכו החוצה דרך דלתות הצד הפתוחות ולנו לא נותר אלא לפלס דרך בכוח רב אל קודש הקודשים, לתפילת בר של כמעט שחרית. מאחורי הבר היו נטליה ושמש ואנחנו פצחנו בתפילת ג'יימסון ללא קרח רך כמים. כמה דקות לתוך האירוע איל התחיל לדבר עם בחורה קטנה שעמדה לצידו, דקה, שחורת שיער ויפת מראה. כמובן שהזמנו לכולם עוד סיבוב מהנוזל החום והקטיפתי הזה במהלכו התקיים דו שיח מופלא בין שניהם:
מה שלומך?
הי איל, כיף לראות אותך.
תגידי, אמרו לך שאת דומה לבקי גריפין?
איל, זו אני, בקי גריפין.
בטח, אם ככה אז אני איל פלד.
כך פשוט הוא הסתובב אלינו חזרה, צוחק מכל לב, הרמנו עוד זופה של ג'יימסון משמח לבב ונפרדנו בחיוך מהמקום.