מה ההבדל בין הוויסקי של היילנדס ללואולנדס, לאיזה ויסקי יש טעם של עשן ומה נכנס תחת סעיף 'שונות' (חוץ מהאקסיות של יאיר) - כך תבדילו בין ששת אזורי הוויסקי של סקוטלנד

למרות שמותר לזקק ויסקי בכל מקום בעולם שיש בו דגנים ומים זורמים ולמרות שלאירים יש ניירות עתיקים שמוכיחים שהם היו הראשונים שזיקקו אותו, סקוטלנד היא המדינה הראשונה שתחשבו עליה בהקשר של ויסקי. אומרים עליהם  שהם קמצנים, אבל הסקוטים הם בכלל אנשי עסקים מעולים, שידעו גם לשווק את המוצר שלהם כמו שצריך, עטוף במחשבות על מרחבים ירוקים וחופים סחופי רוחות,  וגם להגן עליו מחיקויים. כדי שוויסקי יוכל להיקרא סקוטי הוא חייב להיות מזוקק ומיושן בחביות עץ על אדמת סקוטלנד ולהיכנס לבקבוק בעוצמה של ארבעים אחוזי אלכוהול לפחות ובלי תוספות חוץ ממים וצבע על בסיס קרמל.
פורט שארלוט, איילהפורט שארלוט, איילה
פורט שארלוט, איילה השליטה של הסקוטים על עולם הוויסקי, מבוססת בעיקר על מותגי הבלנדד ויסקי שכל שתיין שמכבד את עצמו יידע למנות גם בבוקר של האנגאובר נוראי, אבל החלק היותר מעניין בסיפור הוא זה של הסינגל מאלטים. מפת סקוטלנד מחולקת לשניים, ארבעה או שישה אזורי ייצור של סינגל מאלטים (תלוי את מי שואלים). מי שרוצה לעשות את החיים קלים, מחלק את סקוטלנד לאורכה לשני חלקים. מהחלק המערבי, הפונה לאוקיינוס וכולל את האיים, יגיעו הסינגל מאלטים המלוחים, המינרליים והמעושנים. מהחלק המזרחי, הפונה אל הים הצפוני ואל יבשת אירופה, יגיע, על פי החלוקה הזו, וויסקי פירותי, מתקתק ואדמתי יותר. וזהו. אפשר להסתדר לא רע עם החלוקה הזו, אבל אם אתם רוצים לצאת ידענים להיות שתעדיפו לאתגר את הזיכרון עם חלוקה לאזורים ברזולוציה גבוהה יותר ולהתמודד עם ששת האזורים הקלאסיים. לואולנדס – זהו החלק הדרומי והשטוח של סקוטלנד שאף פעם לא פעלו בו יותר מדי מזקקות. בעיקר בגלל שבעבר, מי שזיקק בשטח פתוח, לא רחוק מהבירה, היה מטרה קלה עבור אנשי המכס. כיום פועלות בו שלוש מזקקות בלבד. גלנקינצ'י, אוכנטושן ובלאדנוך שמייצרות סינגל מאלט שאפשר לאפיין כקליל, רענן ועשבוני. היילנדס – ככל שמתקדמים צפונה, הארץ הופכת להיות הררית יותר. בנחלים זורמים מים נקיים והרבה יותר קל להסתיר מזקקה בין ההרים מכוסי האברש וגם לראות את המוכסים וכל צבאם מגיעים מהמישור, לכן קמו באזור לא מעט מזקקות. את ההיילנדס, ביתן של מזקקות כמו דלוויני, גלנמורנג'י ומק'אלן, מחלקים לשלושה חלקים עיקריים: מערב היילנדס, שמושפע מהקרבה לאוקיינוס, מרכז ההיילנדס שלא מושפע מהקרבה לאוקיינוס וספייסייד, שהוא אזור בפני עצמו. ספייסייד – למעלה מחצי מהמזקקות בסקוטלנד פועלות באזור הירוק והיפה הזה, שעל גדות הנהר ספיי, ביניהן: קארדו, קרגנמור, גלנפידיך, גלנליווט, גלן רות'ס ועוד. אל הוויסקי שנעשה בו מתייחסים כאל ויסקי פירותי, מעודן ומורכב. איילה – את הוויסקי מאיילה, האי הדרומי ביותר במערב סקוטלנד, יש כאלה שיאהבו, יש שישנאו, אבל אף אחד לא יישכח. בעיקר בגלל הנוכחות הבולטת כל כך של כבול ומלח ים, שאפשר למצוא בו. בעיקר מאחורי התוויות של ארדברג, לפרוייג, קאול אילה וברוכלאדי. האיים – סעיף 'שונות' הוא הסעיף החביב עלי בכל רשימה, אולי בגלל שהיו לי כמה חברות כאלה. אזור האיים הוא מעין סעיף שונות שכזה שכולל את היילנד פארק וסקאפה מאורקני, אייל אוף ג'ורה, מאי בעל אותו שם, טאליסקר מהאי סקיי ועד. המכנה המשותף של כולם הוא השפעת הקרבה של המזקקות לים. קמפבלטאון – נחשב לאזור בעיקר מסיבות היסטוריות. באזור הזעיר, שנמצא על לשון יבשה שמקבילה ללואולנדס, פעלו בעבר עשרים ושמונה מזקקות. כיום יש שם שלוש בלבד. ספרינגבק, גלנגייל וגלן סקוטיה.  אהבתם? הישארו איתי גם לפרק הבא: אירלנד. לא אהבתם? נסו לשתות משהו, זה עוזר.