בלילה שבו הלבישו את ניר קיפניס בחצאית נפל דבר. לרגל התערוכה השנתית של ויסקי מגזין, שתערך בשבוע הבא בתל אביב, מספרים חברי הסנהדרינק על חוויית ויסקי בלתי נשכחת

"ג'וני בלו זה לפלצנים או לנובורישים" נהגתי לומר במשך שנים. את הבלאק לייבל הפכתי אמנם למשקה-הבית שלי ואת הגולד לייבל דחפתי לפריזר לחגיגות שאחרי הגולים של יונייטד, אבל הבלו נשאר אצלי מחוץ לתחום, עם כל מני סיסמאות שהיום נראות לי מאוסות כמו "ואליו פור מאני". התמורה הגדולה הגיעה באחת הנסיעות שלי לסקוטלנד. כבר הפסקתי לספור את הביקורים שלי בארץ שבה הגברים הם גברים והכבשים מסתובבות עם מבט מפוחד בעיניים, אבל הביקור הזה היה מיוחד: היינו קבוצה קטנה אך איכותית שכללה, מלבדי, גם את דודי זץ שהיה נציג המארחים וגיא גיסר שכתב אז על אלכוהול ב"ידיעות אחרונות" – כולנו אוהבים ויודעים לשתות.

"תראה חוטינר, גם אנחנו יכולים!""תראה חוטינר, גם אנחנו יכולים!"
התחלנו את הביקור ביום מדהים באי איילה עם כרייה של כבול מהקרקע השחורה והמשכנו אותו בפורט אלן, עם טעימות חבית של לגבולין ואחר-כך שתייה של כמעט כל וויסקי אפשרי שנוצר במזקקה המעושנת הזו (כולל טעימה קטנה של פורט אלן עצמו, וויסקי נפלא שערכו האמיר פלאים לאחר שהמזקקה הפסיקה לפעול). מכאן אפשר רק לרדת, סברתי – שכן המשך הביקור כלל את אזור ה"ספייסייד" שבו ביקרתי פעמים רבות כל-כך לפני כן. הפעם ירד שלג מחוץ לטירה של ג'וני ווקר, ואם התחלת הערב הייתה סטנדרטית, כשהלבישו אותנו בקילט ושאר פריטי הלבוש הסקוטי המסורתי, הרי שההמשך היה נקודת מפנה ביחסים שלי עם האח הכחול למשפחת ג'וני ווקר. את רוב הערב העברתי דווקא על בלאדי-מרי מבוסס על סמירנוף בלאק, מיץ עגבניות נפלא והמון טבסקו (זה אולי המקום לגלות שבטירה, שתי אצבעות משולחן הסנוקר הענק, יש בר שמכיל כל משקה אפשרי של תאגיד הענק DIAGIO. כלומר, אם דחוף לכם דווקא עכשיו לשתות טאליסקר משנתון מיוחד מהסבנטיז...), אבל בהמשך פשוט שלפנו בקבוק ג'וני בלו מהבר, שמנו שלוש כוסות על השולחן והתחלנו לעבוד. מאז, בהדרגה, דחק הג'וני בלו את הגלנליווט 18 מראש טבלת הפייבוריטים שלי. אני יודע, בנאלי, נובו-רישי, לא ואליו פור מאני (אגב, מאז הרפורמה דווקא יופי של מחיר!) וכל מה שלא תרצו לומר לי. אני מכיר את הטיעונים הללו, טענתי אותם בלהט עד לפני כמה שנים, לפני שיצאתי מארון הפלצנות כדי לומר בקול: ג'וני בלו. בן זונה של וויסקי.