השפית רימה אוליברה התאימה מנות ליינות יקב 'אמפורה' ויצרה סימפוניה בלתי גמורה של טעמים. למה בלתי גמורה? בגלל הטעם של עוד...

השפית רימה אוליברה עמדה בראש השולחן הארוך במסעדת 'אואזיס' וסיפרה לנוכחים על הרעיון העומד מאחורי הארוחה שהתקינה עבורנו. היא לקחה את היינות המצוינים של יקב 'אמפורה' והתאימה להם מנות. אם בדרך-כלל הסומלייה עוקב אחר המנות של השף ומנסה להתאים עבור הסועד את היין שישלים או "יתכתב" עם המנה, הרי שהשפית הנפלאה הזו הפכה את הקערה, והתאימה את המנות לבקבוקים שהביא דולב גדעון רוטר...

הסעודה המורכבת הצליחה להתעלות מעל כל סך חלקיה. ויצרה חוויה מרגשת ועשירה של טעמים, ריחות, ושיחות מחויכות... (צלם: דיוויד סילברמן)הסעודה המורכבת הצליחה להתעלות מעל כל סך חלקיה. ויצרה חוויה מרגשת ועשירה של טעמים, ריחות, ושיחות מחויכות... (צלם: דיוויד סילברמן)
הסעודה התעלתה מעל כל סך חלקיה ויצרה חוויה של טעמים, ריחות, ושיחות מחויכות... (צלם: דיוויד סילברמן)

שש מנות הוגשו בסך הכל, ולצדן נמזגו שמונה יינות. זה הותיר שני יינות יתומים מדבר מאכל, אבל באמת שאין תלונות. הייתי יכול כמובן להרחיב את היריעה עד אין קץ ולהתפעל מכל מנה ומנה, אבל קצרה היריעה ולכן – לטובת אלה שלא ישרדו את העדות עד הקינוח – אומר כבר עכשיו כי מדובר היה באחת החוויות הקולינאריות המרעננות ומשיבות הנפש שידעתי בקיץ הלח והדביק הזה.

עם פתיחת הערב הסתובב דולב כאביו הנרגש של חתן בר מצווה ומזג בהתלהבות לאורחים מה"ריטון סוביניון בלאן 2014" הצונן, כשהשפית מבקשת מאתנו מראש לא לנקר במנות, אלא ליהנות מהן בביסים גדולים, אשר יפיקו בחלל הפה את כל שכבות הטעמים שהותאמו ליין, כי ממש כפי שהטעמים הכלואים בבקבוקים מתמזגים לחוויית טעמים אחת, כך גם על המנות שהותאמו אליהם מוטל להפוך ליצירה אחת שלמה וצבעונית. עניין כמעט מתבקש.

יקב אמפורה - אווירה ו - צלם דיוויד סילברמןיקב אמפורה - אווירה ו - צלם דיוויד סילברמן
לכן, כשהגיע ה"מיאנג" כמנת הפתיחה, לא היה לנו אלא לבקש למלא שוב את הכוסות שהתרוקנו בינתיים מהסוביניון המצוין, ללפות את עלה הבטל ההודי הטרי סביב החגיגה האסיאתית עם טעמי הליים הטרי המרענן, הקוקוס והקפיר, והופ, לא נודע כי בא אל קרבנו. השפית לא היתה יכולה לחשוב על פרומו טוב יותר לחגיגת הגורמה, ובאותו רגע לא היה לך ספק שזה סרט שאתה רוצה להיכנס אליו.

אגב סרט, הוא הגיע עם כתוביות של דר' ארקדי פפיקיאן, יינן יקב אמפורה, שבמבטא רוסי שמח ומבושם סיפר לאורחים על עולם היין, על רגל אחת. למען האמת, כמי שמורגל וודאי בטעימות מלוא הכוס, הוא הצליח לעמוד כל הערב על שתי רגליים. בהזמנה לערב הבטיחו שהוא יסביר על היינות והטעמים, אבל למזלנו הוא פתר אותנו מזה, ולא הפריע לנו ליהנות מהאוכל ובענווה לא מובנת מאליה אצל ייננים, הוא החליט להניח ליין לדבר בעד עצמו.

יקב אמפורה - אווירה ב - צלם דיוויד סילברמןיקב אמפורה - אווירה ב - צלם דיוויד סילברמן
עוד קודם שהטעמים מחיי הנפש ממנת הפתיחה הספיקו להדהד, הוגשו לשולחן סקאלופ צרובים ברוטב חמאה ואשכולית אדומה עם טרגון. זו היתה ההוכחה לה נדרש אלוהים על מנת להבין כי טעה כששלח את קוקי סאן ז'אק לחיות במי אוקיאנוס מלוחים ולא בחמאה מותכת. ה'בלאן דה נואר 2015' שנמזג לצד הצדפות הצרובות הפך את הביס לדואט קריספי מבחוץ, ורך ומושלם מבפנים. הרעיון לעשות יין לבן מענבים אדומים תמיד היה מוזר בעיני, ואת הקברנה – ממנו מפיקים את היין הזה - אני מעדיף תמיד עם הקליפה הגברית, אבל את העומק החסר הוסיף ניחוח הצריבה של הצדפות.

יקב אמפורה - אווירה ג - צלם דיוויד סילברמןיקב אמפורה - אווירה ג - צלם דיוויד סילברמן
אחרי ענני הפירות ומיני הבשמים של המנות הראשונות, צריכה היתה להגיע ההבטחה לדבר האמתי, והיא הגיעה בענק. לצד טרטר הבקר ששכב ברוטב קסיס ועוטר בצנוברים קטנטנים, הוגש ה'קברנה פרנק 2012'. מדובר ביין המתומחר גבוה, ואני לא יכול לומר לכם אם הוא תמורה מלאה לכסף. זו סוגיה שכבר תלויה בכמה כסף יש לכם. אבל זה יין פשוט יוצא מן הכלל, והוא עטף את הטרטר העסיסי בניחוחות אירופה הקלאסית עם כל השׂרות והדליות והרינות של הציפורן, טבק, אלון ופלפל. היין הזה, גבירותי ורבותי, מסוגל להחזיק על הגב שלו ארוחה שלמה, והטנגו שהוא נתן שם לטרטר לוקח מדליה בקלות.

יקב אמפורה - אווירה ד - צלם דיוויד סילברמןיקב אמפורה - אווירה ד - צלם דיוויד סילברמן
אחרי הצלילה אל מעמקיו של הקברנה, חזרנו לנשום אוויר הרים צלול עם ה'ריטון 2012'. השרדונה שגדל והתחנך בפסגות של מנרה, יושן היטב בחביות עץ אלון מבורגונדי והזכיר לכולנו למה היינות הישראליים זוכים לעיתים להערכה לה הם זוכים בעולם. כשנשנשנו מהריזוטו עם התיבול התאילנדי שהוגש לצד הריטון, שטח בפנינו דר' פפיקיאן את עמדתו בנוגע ליין הישראלי: "כמו שלאוסטרלים יש את השיראז, או לארגנטינאים את המלבק", הוא אמר, "כך גם עולם היין הישראלי צריך להתרכז בעינב אחד וללכת עליו בכל הכח". השרדונה הזה, יכול היה, לטעמי, להיות הכיוון. הביאו את הסתיו, עם הצבעים הרכים שלו, ועם ארומת העל הדבש ועל הכיפק ותצילו אותנו מאמבטיית הזיעה המקומית.

יקב אמפורה - אווירה ה - צלם דיוויד סילברמןיקב אמפורה - אווירה ה - צלם דיוויד סילברמן
ואז הגיע רגע השיא של הערב, כשזה לצד זה הוגשו שניים מיינות הדגל של היקב. נו טוב, אני לא יודע אם הם יינות הדגל, אבל הם בהחלט ראויים להיות כאלה. הראשון היה 'מקורה בלנד 2009' שלא התכתב עם שום מנה, אבל בהחלט התכתב עם הצורך שלי להתחתן עם הבקבוק.

לעומתו, ה'מרלו-ברברה 2009' שהוגש לצד הפטוצ'יני קקאו, היה כבר איום ממשי לחיי הנישואין שרק הרגע פיתחתי עם הבלנד. מה אומר לכם, בעוד שזוגתי לארוחה הביעה התלהבות יוצאת-דופן מהאטריות המתוקות בטעם השוקולד המריר והקרם פרש, אני הייתי עסוק ביינות עצמם, שהיוו גראנד פינאלה רב רושם לארוחה.

נכון, הקינוח עוד לא הגיע, אבל מבחינתי זה היה יכול להיגמר ממש כך, ולא היתה לי שום בעיה לחזור לרכב עם טעם של כמעט חמש מאות שקלים (שני הבקבוקים ביחד) שלא הפסיקו להשמיע מוזיקה קלאסית בחלל הפה. הייתי יכול להרחיב על הנוכחות הנפלאה, האיפוק האירופאי והמרקם העגול של התבלינים, אבל אחסוך את זה מכם, ואומר ששני היינות פשוט מעולים, והיו בחירה רבת רושם שאין עמה ויכוח. בדיוק כך מסיימים ארוחה כזו, עם שני בקבוקים שמצד אחד לא מאפילים על היינות הקודמים, אבל מתעלים לשיא פילהרמוני של טעמים.

יקב אמפורה - אווירה א - צלם דיוויד סילברמןיקב אמפורה - אווירה א - צלם דיוויד סילברמן
עוד טרם שרימה ודולב שלחו אותנו מתנדנדים לאוטו, סיימנו את המשתה עם קינוח מפנק וקיצי של מלון מקורמל אשר הוגש לצד גלידת גבינת עזים. נשיקת הפרידה של ארקדי הגיעה בדמותה של INNA, יין הקינוח המעולה של יקב אמפורה - הצהרה אמית של אהבה שהיא המחמאה הכי טובה שאפשר להעניק לאישה. בסיפא של הגלויה הזו ממסעדת אואזיס, אומר רק שהמשתה שערך לכבודנו דולב גדעון רוטר, אסור לו שיהיה חוויה חד-פעמית. הרעיון לחבר יין וגורמה הוא אמנם לא חדש, אבל לא כל צרכן סעודות עילית הוא גם מבין גדול בבחירת היין, ובכל מקרה, לא בהכרח יידע כל סומלייה לספק ללקוח חוויה של 8 יינות איכות בערב אחד, ולמזוג לו יין מצוין אחר בכל מנה.

לפיכך, הסעודה המורכבת הצליחה להתעלות מעל כל סך חלקיה. המנות השמחות והיצירתיות של השפית המוערכת, הידענות האנרגטית של היינן החכם, וגם משהו באווירה הבלתי מעונבת שהשרה לכל אורך הערב המארח, הפכו סעודה – אשר היתה יכולה בקלות להפוך לערב משמים וגבוה מצח – לחוויה מרגשת ועשירה של טעמים, ריחות, ושיחות מחויכות עם האנשים סביב השולחן. כן, גם הם עצמם לקחו חלק ביצירת האנרגיה התמוהה והנפלאה הזו, שיכול לייצר רק יין טוב. אבל ממש טוב.