"סבתא בישלה גורמה" אינו עוד ספר-בישול. מדובר בפרויקט מרגש שבמקום לרחם על ניצולי השואה, מפגיש אותם עם שפים מובילים ועושה להם הרבה כבוד...
"תמיד מראים מה שהם לא יכולים לעשות. רצינו להראות מה הם כן יכולים". כך, בפשטות, מסכמת תמי שכנאי, מייסדת קבוצת "שורשים" את פרויקט הדגל שלהם: ספר הבישול "סבתא בישלה גורמה". הכל התחיל כשבוע לפני ליל-הסדר, תערוכת "בסט וליו" אירחה נציגות של "שורשים" למכירת יין לקראת הפסח, מכירה שכולה קודש לרווחתם של ניצולי השואה החיים בישראל. מבט חטוף על הדוכן של "שורשים" גילה כי מלבד יינות יש להם השנה גם ספר – ועוד איזה ספר.
קשישים, מרביתם ניצולי שואה, העלו מזיכרונותיהם מתכונים למאכלים שונים – מ"ראשונות" ועד "מתוקים". בשלב השני נפגש כל אחד מהם עם שף מוביל שלקח אותו תחת חסותו, עזר לו בנגיעות עכשוויות למתכון ששרד את הזיכרונות הקשים, וביחד הם חתכו ופרסו, הקפיצו ובישלו, אפו והגישו מנות שנוגעות ללב עוד לפני שהארומה שלהן מגיעה אל האף. החלוקה הגרפית בספר גם היא נאה למדי: כל אחד מבעלי-המתכונים, כמו גם כל אחד מהשפים המובילים (שעשו את עבודתם בהתנדבות ראויה לציון) קיבל, מלבד תמונה, גם תקציר קטן של סיפור חייו. רק אחרי שהכרנו את הנפשות הפועלות, אפשר להיכנס למטבח.
ייאמר מיד: מדובר בספר-בישול לכל דבר ועניין: יש בו מתכונים שאפשר להיכנס איתם למטבח ולהתחיל לבשל, אבל עוד לפני המטבח, אפשר פשוט לעיין בו ולהתרגש עד דמעות. במקרה הפרטי שלי לא יכולתי שלא לחשוב על מישהו בן-דמותי שחי לו באירופה של לפני המלחמה ההיא, אהב לבשל, אהב את ההתעסקות באוכל, אהב עוד יותר לראות את כל בני-הבית מתכנסים סביב השולחן בכל יום שישי, ואז... אז נטרפו כל הקלפים.
אני מביט בשפים שתרמו מזמנם ומרצם לפרויקט (כדי שלא אפסח על אף אחד מהם, אני בכוונה לא מונה את שמותיהם, אבל בגדול, מדובר ב-כ-ו-ל-ם. גם יתר העוסקים במלאכה עשו זאת בהתנדבות): הם אנשים שראו כבר כמעט הכל בחייהם. רובם מורגלים בחשיפה תקשורתית רבה, ובכל זאת ניכר בהם שהם מתרגשים מהזכות שנפלה לידיהם.
הספר "סבתא בישלה גורמה" הוא דרך נהדרת לזכור ולהזכיר, לחייך ולדמוע, להעניק מתנה מקורית לאחר או לפנק את עצמך במתנה עם ערך מוסף שתמורתה הכספית כולה קודש לרווחתם של קשישים ניצולי-שואה. איך אפשר לסרב למתכון מנצח שכזה?
התרעות פיקוד העורף