חיליק גורפינקל ממשיך לחרף את נפשו וגופו לטובת המדור הזה ולנסות לשדך בין בירות לחטיפים. והפעם: בירה סטלה ארטואה ותפוצ'יפס קראנצ'...

בסולם הדרגות של עולם החטיפים שמור מקום של כבוד, גבוה מאד במעלה הטבלה הלא כתובה, לחטיפי הצ'יפס למיניהם. בימינו אפשר כבר למצוא בישראל לא מעט צ'יפסים שאינם רק תפוצ'יפס 'סטנדרטי', טעים ככל שיהיה, כולל צ'יפס אנגלי יוקרתי במחיר שערורייתי במיוחד שעוד ניגע בו בעתיד.

אולי זה החספוס הזה שמחזיק יותר טוב את המלח, או נדבק יותר טוב ללשון. לא יודע.... (צילומים: חיליק גורפינקל)אולי זה החספוס הזה שמחזיק יותר טוב את המלח, או נדבק יותר טוב ללשון. לא יודע.... (צילומים: חיליק גורפינקל)
אולי זה החספוס שמחזיק יותר טוב את המלח, או נדבק יותר טוב ללשון. לא יודע.... (צילומים: חיליק גורפינקל)

אלא שזכות הראשונים בתחום, לפחות אצלנו, שמורה כמובן לתפוצ'יפס המקומי, חטיף שהוא לא רק קלאסיקה ישראלית, אלא גם כזה שבעזרתו משכנעים את עצמם היפוכונדרים מושבעים כמוני, או סתם שוחרי בריאות וגזרה נאה, שמותר גם להם לתקוע מדי פעם ג'אנק פוד שכזה, שהרי מדובר כאן בכל זאת ב... תפוחי-אדמה. ובכן, מה אומר ומה אדבר, שיהיה לכם, ולי, בהצלחה עם זה.

לכבוד המדור השני, ולכבוד בירה סטלה, שמיד ניגע גם בה כמובן, הרשיתי לעצמי בכל זאת חריגה קטנה. שהרי אם לא מכבי כנציג אותנטי של עולם הלאגרים הבהירים, אלא סטלה הבלגית, הרי שלא חייבים גם להיצמד דווקא לתפוצ'יפס הקלאסי ומותר לנו לשדרג את עצמנו, בקטנה, לגרסת הקראנצ'.

קשה להסביר בדיוק מה יש בפסים החורצים את גרסת הקראנצ' שהופך אותם לא רק ל... ובכן, קראנצ'יים יותר, ובעברית יפה ותקנית, פריכים, אלא גם, לטעימים יותר. השד יודע למה. אין כאן, למיטב הבנתי, מרכיבים או תיבול שונה מהגרסה הרגילה. אולי החספוס הזה מחזיק יותר טוב את המלח, או נדבק יותר טוב ללשון. לא יודע. וזה גם לא באמת משנה כמובן. זה פשוט טעים הרבה יותר. ובכן, לי לפחות. מכיוון שפסח בשער, הסבירה/התריעה השקית שאותה דגמתי שהשמן שבו נעשה שימוש, מטעמי כשרות לפסח מן הסתם, הוא שמן דקלים ולא שמן מכונות. סליחה, שמן חמניות. אולי כדאי לעשות טעימה משווה גם בין שני סוגי השמן אחרי החג. ואולי לא.

כרטיס גירודכרטיס גירוד
הסטלה היא אורחת של כבוד במקרר שלי כבר שנים רבות. בעצם היא כבר החליפה אצלי בבית די מזמן את הגולדסטאר הנצחית. זה לא שאני לא אוהב גולדסטאר, נהפוכו. אלא שבצוק העיתים והזמנים, או בקיצור, עם החלשות הגוף והנפש בגילי המתקדם, אין לי כבר תמיד כח וסבלנות אפילו לו - ללאגר הכהה, בטח שלא לדברים כבדים יותר. וכך אני מוצא את עצמי נמלט שוב ושוב לזרועותיה של הבלגית הענוגה הזו, זאת שאם תמשיך לזלול שוקולד, כדברי השר המכובד, תמצא את עצמה בצרות גדולות. צודק השר, אגב. אני, למשל, גם ממשיך לזלול שוקולד, ואני אכן בצרות צרורות. תוסיפו לזה את המדור החדש הזה שהפלתי על עצמי ותבינו שעוד שנייה אף לבורנטית לא תסכים לקחת ממני דמים.

בדרכי אל תחתית השקית ( הקטנה..) שקניתי בסופר, הבנתי שלא נתתי דעתי על כך, למרות שהיה כתוב, שבעצם אני משתתף גם בהגרלה קטנה, כזו שאפשר לזכות בה בפרסים של עד חצי מיליון שקלים, אם רק תאכלו מספיק חטיפים של עלית, ואולי גם תאמינו לכל מה שמספרים לכם. ובכן, כרטיס הגירוד המתין לי בתוך קונדום הגנה שמנוני, בכל זאת בצ'יפס עסקינן. גירדתי אותו בלב רועד רק בכדי לגלות את הכתובת שהיתה כתובה על הקיר כבר לפני שנים:" לא זכית הפעם... נסה שוב, אולי בפעם הבאה". וואלה...