לכבוד חג השבועות ערכה מועצת סנהדרינק דו-קרב של יין מול בירה, כדי לראות מי משניהם הוא הפרטנר הכי מתאים לגבינה. ספוילר: תחשבו טוב לפני שאתם מיד אומרים יין...

בשנים האחרונות, עם התעצמות מעמדה של הבירה בעולם, עולה לדיון לא מעט פעמים השאלה מה באמת מתאים יותר? מה שהיה ברור לקבוצה קטנה של אנשים חובבי בירה, הולך ומתפשט לאחרונה, ומתחיל לכרסם בזיווג המסורתי והבלתי מעורער של יין וגבינות. למרות שלהרבה אנשים קשה עדיין לחשוב מחוץ לקופסה ולהיות פתוחים לאופציות אחרות, בהחלט מסתמן שאם תשתחררו קצת, תגלו עולם מפתיע של טעמים ושילובים...

היין נתפש כמשקה ממלכתי ולעומתו, משום מה, הבירה לא נתפסת כמשקה יוקרתי. בגדול, עניין של יחסי-הציבור... (צילומים: תמר מצפי, גלית ג'ראפי-דבירי)
היין נתפש כמשקה ממלכתי ולעומתו, משום מה, הבירה לא נתפסת כמשקה יוקרתי. בגדול, עניין של יחסי-הציבור... (צילומים: תמר מצפי, גלית ג'ראפי-דבירי)
ההבדל בין הדימוי של יין לזה של בירה הוא בעיקר עניין של יחסי-הציבור... (צלמים: תמר מצפי, גלית דבירי)

למה בירה? כי בירה היא משקה מגוון ועשיר בטעמים. תוכלו למצוא בה מנעד טעמים רחב, טעמי לחם ושמרים, מרירות ומתיקות, ארומות פרחוניות ועשבוניות. ישנן בירות עם פירות, כגון דובדבן, תות, אפרסק. ישנן בירות בהירות ובירות כהות עם טעמים שרופים וקלויים. כאלו בעלות אחוז אלכוהול גבוה או נמוך. הגיזוז של הבירה עוזר לנו לנקות את החך מהטעימה ולהכין אותנו לטעימה הבאה. כל העושר הזה הופך את הבירה לבת לוויה מצוינת. מה שכן, יחסי-הציבור שלה לא משהו והיא לא נתפסת כמשקה יוקרתי וחגיגי.

ומה עם יין? כבודו של היין במקומו מונח. אדומים ולבנים, כבדים ומלאי נוכחות, חד-זניים ובלנדים, קלילים וקיציים, פירותיים, מרירים ועוקצניים. במהלך השנים החיבור והזהות בין היין למאכלי חג השבועות בכלל וגבינות בפרט, הפך למוחלט. אין ספק שגבינות ויין, הוא צימוד שהפך למעין מטבע לשון המתגלגל בטבעיות על כל לשון. נראה כי חלק מהסיבות נעוצות במסורת ובטקסיות אליהם הורגלנו במשך שנים רבות. בל נשכח גם, שמעוזי הגבינות, כמו איטליה וצרפת, הם גם בעצם מעוזי יין. כמו כן, חשיבותו של היין בתרבות והיוקרתיות של המשקה, מוסיפות לו נופך מיוחד וחגיגי. עם זאת, האם היין הוא באמת המשקה שיוצר את ההתאמה האופטימלית לגבינה?

ומה עם הגבינות? 

בירה וגבינות - צילום תמר מצפי
בירה וגבינות - צילום תמר מצפי
טוב, הגבינה היא ה'כלה'. מי שמנצח בדו-קרב זוכה בגבינה. כחלק מההכנות לדו-קרב התכנסה מועצת סנהדרינק מלווה בשחקני חיזוק, ביניהם השפית איילת לטוביץ', שף יאיר יוספי, שף אסף דוקטור, עיתונאים ואושיות קולינאריה נוספות בזירת האירוע. כשהגיעה שעת השין התמקמנו בגלריה 'טימורה' בנווה-צדק שסיפקה לוקיישן מעולה לאירוע, הצטיידנו בגבינות נפלאות ממעדניית 'אגתה' היוקרתית שברמת-החייל, וטעמנו מגוון עשיר ומדהים של גבינות רכות ונימוחות, מלוחות, קשות ובשלות, ארומטיות, עשבוניות ומיושנות. והריח, או הריח... הוא מילא תוך שניות את חלל החדר. נלחמנו עד טיפת הארומה האחרונה: רחרחנו, טעמנו השווינו, העלינו טיעונים בעד ונגד וצללנו לחוויית חושים סוחפת ועשירה, רבת-גוונים וטעמים. מצאנו זיווגים מהשמים וכאלה שהיו פחות מתאימים, ויצאנו עם אמירה ברורה ונוקבת: "בירהמתאימה לגבינה לא פחות מיין, ואולי אפילו יותר".

בירה וגבינות - צילום תמר מצפי
בירה וגבינות - צילום תמר מצפי
מהטעימות עולה שלכל הגבינות שהוגשו בדו-קרב נמצא שידוך הבירה המתאים להן. לעומת זאת, עם היין היתה קצת בעיה ובהחלט היו גבינות שהתקשינו מאוד למצוא להן את שידוך המתאים. ועוד קטנה, שהיא בעצם לא קטנה בכלל... אמנם הדו-קרב התנהל בין הבירה ליין על ליבה של הגבינה, אבל בהחלט נצפו הבדלים בניתוח הטעמים, דרך הטעימה וההתאמות בין המשקה לגבינה, שנעשו על-ידי הנשים שבחבורה לעומת אלה של הגברים, שזה כבר נושא לדו-קרב אחר. וקטנה אחרונה, חבר, חובב בירה, ששמע על הדו-קרב, ביקש שנעביר את הממצאים לאמו שהתעקשה על יין כמלווה לגבינות על שולחן החג: "אין ברירה, מצבים קיצוניים דורשים מעשים קיצוניים", אמר, "אז התחננתי, כנראה שזה עזר. בכל מקרה, אני אבריח כמה בקבוקי בירה, שיהיה".

המדריך לשדכן המתחיל: עקרונות השידוך של בירה או יין לאוכל דומים. אין פה איזו תורת יחסות מתוחכמת, או משהו מסתורי שרק יודעי ח"ן בקיאים בה על-מנת לצלוח את ההתאמה, בסופו של דבר זה עניין של Common Sense - מספר כללים בסיסיים שיש לקחת בחשבון, קצת תשומת-לב וזהו, מאוד פשוט. אז בואו נצא לדרך:

עוצמה: גבינה עדינה תשודך למשקה עדין, וגבינה קשוחה למשקה עשיר ואסרטיבי. עוצמה אינה מתבטאת בפרמטר אחד, אלא במכלול טעמים. אלכוהול, גוף, פירותיות, טעמים שתלטניים, תיבול - כל אחד מאלה תורם למכלול, שהוא העוצמה של הגבינה או המשקה.

הרמוניה: לעתים התאמה מתרחשת בצורה טובה כאשר שני הצדדים חולקים טעמים וארומות משותפים. גבינה עם טעם עשבוני המשודכת לבירה עם ארומה כשותית, או ליין צעיר, עשבוני ורענן, יכולים להעצים ולהדגיש את הטעם, או הארומה, המשותפים ולעיתים אפילו ליצור שלם הגדול מסך חלקיו.

איזון: טעמים מנוגדים מאזנים, לעיתים, אחד את השני, בירה או יין מתוקים יאזנו מליחות בגבינה, מרירות או גיזוז יאזנו שומניות, ומתיקות מאלטית תאזן חריפות. התאמה של גבינות ליין ובירה אינה נוסחה מתמטית בעלת תשובה נכונה אחת. ישנם שידוכים שישענו רק על אחד מהעקרונות הללו, וישנם כאלה שיהיו שילוב של מספר עקרונות, או של כולם. אבל על דבר אחד אסור לוותר, על הסקרנות. תמיד כדאי לנסות דברים חדשים, ואולי אפילו מופרכים. לכו תדעו, אולי דווקא זה יהיה השידוך האלוהי. ולתוצאות בהרחבה:

מוצרלה: 

מוצרלה - אווירה - צילום גלית דבירי
מוצרלה - אווירה - צילום גלית דבירי
גבינה רכה ונימוחה, עדינה מאוד עם טעם בולט של חלב. גבינה שדרשה מאתנו ניסיונות רבים של שילובים כדי להגיע לשידוך המתאים. יין: ניסינו שרדונה 'ברבדו', שהיה יבש מדי ולא הצליח לעמוד מול הגבינה. ניסינו גם יינות אחרים, אך אף אחד מהם לא סיפק את הסחורה. בירה: לפי כל הפרמטרים, 'לף רובי' נראתה כהבטחה, אך טעמי הפרי בבירה היו עוצמתיים מדי ולא השאירו מקום לגבינה. 'קרלסברג', בירת לאגר עדינה, בהירה ומרירה, עשתה את העבודה, אך לא היו זיקוקים. לעומת זאת, סיידר 'סומרסבי', סיידר עדין ומתקתק, התלבש יופי על הגבינה, ואם הוא היה קצת יותר יבש, זה היה מושלם. תוצאת הדו-קרב: בירה יותר מיין, אבל מזל שהסיידר נחלץ לעזרה.

ברי צעירה וברי אגוזים ישראלית: 

ברי - אווירה - צילום גלית דבירי
ברי - אווירה - צילום גלית דבירי
גבינות עובש לבן, מתקתקות, עדינות, שומניות ועשירות בטעם. יין: ניסינו את 'פלטר מטר, פטיט ורדו' - וואלה לא התאים, משום שחומציות היין היתה מעל ומעבר ליכולת הספיגה של הגבינה. עברנו ל'ברבדו שרדונה' - הפשרה הכי טובה מצד היין - אבל עדיין לא התרשמנו משידוך מלהיב. בירה: 'אלכסנדר גרין', בירה בהירה וכשותית. עשבוניות הבירה עם הברי הצעירה יצרו הרמוניה טובה, וברי האגוזים הדגישה את מרירות הבירה. תוצאת הדו-קרב: בירה.

סטילטון - אווירה - צילום גלית דבירי
סטילטון - אווירה - צילום גלית דבירי
סטילטון קלאסית: גבינה חדה וחריפה, דומיננטית מאוד, בעלת מרקם וטעם חמאתיים. יין: 'רוזה כרם שבו' - יבש מאד, עם זאת מלא פרי, ובעל סיומת רכה שעטפה את הסטילטון והפכה את הטעימה למושלמת. בירה: מעט מאוד בירות הצליחו לעמוד מול גבינת הסטילטון, כשמכולן ה'וויטוס' עשתה את תפקידה בצורה טובה. תוצאת הדו-קרב: תיקו עם נטייה קלה לטובת היין. ליין במקרה זה הייתה עדיפות קלה.

גאודה - אווירה - צילום גלית דבירי
גאודה - אווירה - צילום גלית דבירי
גאודה אלף ימים: גבינה מיושנת עד כלות, מגורענת, חמאתית, אגוזית, עמוסה בטעמים. ללא ספק, גבינה עם הרבה נוכחות. יין: 'פינו גרי של דלתון' - חריפות היין מאזנת את חמאתיות הגבינה ויוצרת שילוב המבוסס על איזון. בירה: ניסינו 'הרצל אמברגו'. לא! הגבינה הדגישה את המרירות בבירה והוציאה אותה מאיזון. לעומת זאת 'אלכסנדר גרין', 'ווינשטפן ויטוס' ו'טובורג רד', כולן התאימו לגבינה, כל אחת בדרכה. מרירות ה'אלכסנדר' התחברה עם חריפות הגבינה, המתקתקות המאלטית של ה'טובורג' חיה בשלום עם הגבינה ואיזנה את חריפותה, ועוצמת ה'וויטוס' המאלטיות והטעמים המתובלים שבה יצרו שילוב מורכב שהקפיץ את טעמי שני הצדדים לרמות גבוהות. תוצאת הדו-קרב: תיקו, עם נטייה לבירה, ולו רק בגלל האפשרויות הכל-כך מגוונות של בירות שונות.

איזבל - אווירה - צילום גלית דבירי
איזבל - אווירה - צילום גלית דבירי
איזאבל כבשים ומנצ'גו ישראלית: שתי גבינות כבשים: הראשונה קשוחה, מיושנת ומעט מעושנת, והשנייה רגועה ומתחנפת. יין: 'צפית של יקב ברקן' - מעולה ביחד, אין מה להוסיף. בירה: הלכנו בהתחלה על 'ג'ייקובסון אקסטרה פילזנר', אך הגבינות העצימו את מרירות הבירה והשידוך יצר חוסר איזון מר מדי. המשכנו עם 'הרצל אמברגו וקרלסברג', והסתבר שה'איזאבל' היא הגבינה היחידה בדו-קרב שהצליחה לאלף ולעדן את ה'אמברגו' המרירה והעוצמתית וליצור שילוב רגוע ומעניין. המרירות והמתיקות המאלטית של ה'קרלסברג' השתלבו טוב עם המרירות המעודנת והמתקתקות של המנצ'גו. תוצאת הדו-קרב: תיקו.

טולום - אווירה - צילום גלית דבירי
טולום - אווירה - צילום גלית דבירי
טולום טורקית וגבינה בולגרית: גבינות מלוחות, שמנמנות, עזות וקשות להתאמה. יין: 'סוביניון בלאן של אמפורה', שילוב מעולה. יין מתקתק ששובר את מליחות הגבינה. בירה: 'ווינשטפן ויטוס' - טוב, זו לא חוכמה, ה'וויטוס' היא הג'וקר של הדו-קרב, בזכות עושר הטעמים שבה, היא מתאימה כמעט לכל הגבינות. ואז עברנו ל'לף רובי' - איזון, איזון ועוד פעם איזון. המליחות הגבוהה של הגבינה, והמתיקות הגבוהה של הבירה איזנו אחת את השנייה ויצרו שילוב עדין יותר מאשר כל אחת בנפרד. תוצאת הדו-קרב: שוב תיקו.

1
1
טאלג'ו: גבינה בשלה ובשרנית, חריפות עטופה בחמאתיות ושמנוניות. יין: 'רקנאטי שיראז – פטיט סירה' - השילוב טוב, אבל לא הרבה מעבר לכך. בירה: 'טובורג רד' - המתקתקות המאלטית איזנה את החריפות והמרירות וחתכה את השומניות. הבירה עידנה את הגבינה והגבינה העצימה את הבירה. תוצאת הדו-קרב: יתרון לבירה, כאשר השילוב היה מעניין יותר מאשר השילוב עם היין.

ליווארו - אווירה - צילום גלית דבירי
ליווארו - אווירה - צילום גלית דבירי
ליווארו: האקסטרים של הגבינות הבשלות - חריפה, מסריחה (בקטע טוב, כמובן) ועוצמתית. אזהרה – לא לטעום לפני שאתם מוכנים לכך. יין: 'ריזלינג יקב ספרה' - יבש, דק, הדרי ובעל חמיצות קסומה. לבדו הוא מושלם, אך הליווארו היתה קצת קשה לו. כנראה שהיה צריך יין עם מתיקות רבה יותר. בירה: התחלנו עם סיידר תפוחים - מתוק וחמודי, אבל אין צ'אנס שהוא יוכל לעמוד מול הגוליית הגבינתי הזה. עברנו ל'אלכסנדר גרין' - בהתחלה לא ממש מרגישים משהו מיוחד, אבל בסיומת מתחילה החגיגה. המרירות הכשותית הגבוהה של הבירה מגנה על החך ומרככת את הסיומת השומנית החריפהשל הגבינה. ריכוך כזה שמפיג את הטראומה הסנסורית ומכין אותנו לטעימה נוספת. תוצאת הדו-קרב: בירה, ללא ספק.

סנט-מור - אווירה - צילום גלית דבירי
סנט-מור - אווירה - צילום גלית דבירי
קרוטן דה שביניול וסנט מור ישראלית: שתי גבינות עובש לבן מחלב עיזים בעלות טעמים מתקתקים, המשלבות עדינות עם הרבה אופי. יין: 'שמפניה רודרר ספיישל ריזרב' - הסוד פה הוא עדינות טעמי היין והגיזוז ששובר את השומניות. בירה: התיאוריה אמרה 'לף רובי', בפרקטיקה מדובר בבירה מתוקה מדי, או בגבינה עדינה מדי - לא משנה מאיזה כיוון תסתכלו על זה, לא להיט. עברנו ל'שפירא פייל אייל' - בירה, עדינה, עשבונית, מרירה ומוגזת. בדיוק מה שהגבינות היו צריכות. תוצאת הדו-קרב: תיקו.

גלריה טימורה. שבזי 32 נווה צדק, תל-אביב. 052-6979997 אגתה. ראול ולנברג 24 (מגדלי זיו), רמת-החייל, תל-אביב. 03-5757901