חיליק גורפינקל משדך בין וודקה לדגים מלוחים. ומעושנים. וכבושים. והפעם: סנדוויץ' המטיאס של מעדניית ביאטריס עם הייניקן וודקה קטל וואן...

כשאתה עובד המון שנים באותו מקום, בחירת המקום בו תאכל צהריים הופכת לעסק קשה במיוחד. אם הייתי בנאדם קצת יותר אחראי, הייתי נוהג כמו כל הקולגות שלי, או לפחות רובם, מביא ירקות מהבית ומכין לעצמי סלט במטבחון שבקומת הגג. נורא כיף לשבת על הגג ולבהות על העיר בעודך תוקע סלט שהכנת בעצמך. והרי מי כמוני יודע שאין דבר שיותר טעים לי מאשר הסלט שאני מכין לעצמי.

מעכשיו אפשר לתקוע את הדג מלוח שלהם בסנדוויץ'. נראה לי כמו יופי של גיוון לדיאטה שלי... (צילומים: חיליק גורפינקל, יח"צ)מעכשיו אפשר לתקוע את הדג מלוח שלהם בסנדוויץ'. נראה לי כמו יופי של גיוון לדיאטה שלי... (צילומים: חיליק גורפינקל, יח"צ)
"עכשיו אפשר לתקוע את הדג מלוח שלהם בסנדוויץ' - יופי של גיוון לדיאטה שלי..." (צילומים: חיליק גורפינקל, יח"צ) אבל איכשהו, גם אחרי כמעט שמונה שנים, לא הצלחתי להפנים שיש לי עבודה קבועה ויציבה, הראשונה בחיי, אם להודות על האמת הלא ממש מחמיאה. ומה שמחזיק אותי בחיים, בבחינת 'אני עובד כאן - אבל לא ממש, אני יכול ללכת מפה כל רגע, אני אדון לעצמי, אני נשמה חופשית', ולא משנה אם יש לי תלוש, אני דופק שעון וממלא דו"ח נוכחות, היא העובדה שבצהרים אני יוצא לאכול בחוץ.
בירה-הייניקן-בקבוקבירה-הייניקן-בקבוק
אל תשאלו אותי למה דווקא האקט הקטן הזה מסמל עבורי חופש. יש לי גם תירוץ אולטימטיבי: אני מבקר המסעדות של אתר האינטרנט שבו אני עובד. אתר מפה הוותיק והמקסים. ולכן, מותר לי לשקר לעצמי כל יום מחדש ולספר לעצמי שהביקור השבועי אצל פלאפל ג'וני / פלאפל הקוסם / בר המנזר (כבר לא הולך יותר, לא מנומס לחזור למשרד עם ריח של שתי בירות / וכל שאר מאורות האוכל בסביבה, הוא בבחינת עבודה. אבל כמה אפשר לאכול פלאפל. עם כל הכבוד לג'וני ולאריק מהקוסם, ואפילו לפלאפל רצון (כן, גם את הפלאפל בשישה שקלים שלו אני תוקע בשעות משבר). זה לא בריא כל-כך הרבה פלאפל בגילי. ומאז שאפי עזב את הסביח שלו בפינת הרחוב, גם אין לי סביח ראוי לשמו, אלא אם כן אני נודד לעבר הקוסם, המסעדה הכי טובה בעיר לטעמי. אבל גם בה כבר מיציתי מזמן את כל הרפרטואר.
וודקב קטל וואן- בקבוקוודקב קטל וואן- בקבוק
לפני זמן מה נזכרתי במעדנייה ההולנדית 'ביאטריס', זו שבה אני קונה מדי פעם הרינג הולנדי, משובח. יש בה גם יינות טובים (לא הולנדיים, תודה לאל), פסטות, שימורים, ממתקים הולנדיים, גבינות הולנדיות כמובן, ודגים מעושנים וכבושים במגוון יפה ומוצלח. והנה שלט חדש שמבשר שמעכשיו אפשר לתקוע את הדג מלוח שלהם בסנדוויץ'. נראה לי כמו יופי של גיוון לדיאטת הפלאפל / סביח / שווארמה שלי. נתתי קפיצה למקום הקטן, השוכן מרחק חצי דקת הליכה מהמשרד. בעל הבית החביב סיפר לי שמפה לשם, חוגג המקום שלו כבר בר-מצווה. הוא נתן קפיצה למאפייה שממול, חזר עם לחמנייה חמה, פער בה כיס גדול והתחיל להעמיס: חמאה, שמנת חמוצה, בצל, עגבניות וכמובן - פילה מטיאס. הוא חצה אות הסנדוויץ' לשניים, צירף בקבוק הייניקן ב-6 שקלים (מבצע למי שקונה את הכריך שאני מקווה שעדיין ממשיך. הכריך עצמו עולה כמדומני 30 שקלים). לקחתי את הכריך למשרד, הסרחתי אותו כהוגן ו... לא הצלחתי להכניע אותו. אז שמרתי חצי ולקחתי אותו הביתה. בבית כבר הוספתי לו צ'ייסר קטן של קטל וואן, הוודקה ההולנדית היוקרתית והמשובחת. מה אומר ומה אדבר. לפעמים לא נורא להיות עובד קבוע. במיוחד אם יש לידך מקום כמו 'ביאטריס'. מבטיח לחזור שוב.